חדשות

כשדאלי פגש את פרויד

שני גאונים נפגשים בלונדון ב-1938, האחד עייף, בגלות וכבר ראה הכול. השני צעיר, מייחל למפגש ביניהם במשך שנים רבות, הרפתקן ומלא בעצמו

ב-19 ביולי 1938, בבית חמים במרכז לונדון, אירע אירוע לא שגרתי. היה זה הרגע אליו ייחל סלבדור דאלי כל חייו. זו היתה פגישתו הראשונה (והאחרונה) שלו עם פרויד. סביר להניח כי בשביל פרויד היה זה אולי מעט יותר מפגישה מעניינת, אך בשביל דאלי, היה זה רגע השיא של שנים של תכנון וחלימה – מפגש עתיר ברגשות מכל סוג.

סלבדור דאלי (צילום: ויקיפדיה)

סלבדור דאלי (צילום: ויקיפדיה)

פרויד הזכיר את המפגש במכתביו ואילו דאלי הזכיר את המפגש באוטוביוגרפיה שלו. דאלי למעשה צייר 4 פורטרטים של פרויד בשנים 1937-1938 בניסיון לשקף את רגשותיו כלפי האדם שכל כך השפיע על יצירתו ועל חייו בכלל.

רבים מציוריו של דאלי הוקדשו לפרויד או סבבו סביב עקרונות פרוידיאניים. הוא ניסה שלוש פעמים להיפגש עם פרויד בווינה

סלבדור דאלי נולד ב-1904 ולמעשה שימש להוריו כדיוקנו החי של אחיו האהוב שמת מדלקת קרום המוח בגיל 7, שלוש שנים לפני הולדת האמן. התינוק החדש היה אמור לשמש יותר מנחמה. לעתים התנהגו אליו כתחליף או כגלגול נשמתו של האח המת. הוא נקרא באותו שם של המת, סלבדור (מציל בספרדית), ונאמר לו שהוא דמה מאוד לאחיו (Resembled the "living portrait" of his brother).

במשך כל חייו ניסה דאלי להתנהג בדרך שתוכיח לשאר העולם ולעצמו בעיקר, כי הוא איננו התחליף של אחיו. התנהגותו היתה אקסהיביציוניסטית ואקסצנטרית בניסיון להיות מיוחד. דאלי הזדהה עם הסיפור המיתולוגי על האחים למחצה קסטור ופולוקס. אח אחד, קסטור היה בן האנושות ולא היה אלמותי. אחיו פולוקס, היה בן לזאוס ולכן אלמותי. כשקסטור נהרג, פולוקס חילק עימו את האלמותיות שלו. דאלי טען (באופן תמוה) שעל ידי כך שהרג את אחיו, הוא זכה לאלמותיות!

למרות היותו של דאלי ילד מרדן ואקסצנטרי, אביו סגד לו והוא היה השליט הבלתי מעורער של הבית. אולם, דאלי היה נתון בין הפטיש לסדן. הוא חש שמצפים ממנו להיות מישהו אחר ולא יכול היה לעשות זאת וגם לא רצה בכך. אם היה מצליח בזכות עצמו, הזיכרון של אחיו היה מצטמצם דבר שהיה מצער את הוריו ומספק להם סיבות להתרחק ממנו. לכן הוא היה אמור לאכזב את הוריו באופן בלתי נמנע. הוא קינא באח אותו לא הכיר מעולם. בגיל 5 הוא זרק ילד איתו שיחק מגשר בגובה 5 מטר. הוא טען שלא חש אשמה ממעשה זה!

משפחת דאלי ב-1910, דאלי הילד במרכז (צילום: ויקיפדיה)

משפחת דאלי ב-1910, דאלי הילד במרכז (צילום: ויקיפדיה)

בחינה של היחסים בין דאלי לבין אביו יכולה לשפוך אור על הסיבות האפשריות לאובססיה שחש כלפי פרויד. האב, דון סלבדור (נושא את אותו השם!), היה נוטריון ואיש ציבור שאהב ציור ומוזיקה. הוא אהד את דאלי ולא הושפע מכל העריצויות שלו. הוא הרשה לו לעשות ככל העולה על רוחו. דאלי סיפר שהוא השתין במיטתו בלילה עד גיל 8 ונהנה מכך. האב העריץ אותו ואף שמר גזירי עיתונים שפירטו את הישגיו של האמן. אולם, למרות ההערצה שקיבל, הנוכחות של האח המת נשארה ברקע, או אם תרצו בחזית התמונה. דאלי ניסה למשוך את תשומת ליבו של האב בכל מחיר. הוא ניסה לעשות הכול כדי לא להתקבל בית הספר לאמנויות במדריד. הוא קרא לאביו "משה/ ג'ופיטר". הוא צייר את אביו והקנה לו בתמונה מראה נוקשה וקשוח. הוא צייר אותו עם הרבה מאוד שכבות של צבע שמן, כדי שהתמונה של אביו תשקול יותר מכל הפורטרטים האחרים שעשה.

היחסים" של דאלי עם פרויד "החלו" בגיל 21 בבית הספר לאומנויות כאשר דאלי קרא מאמר של פרויד על פירוש החלומות. מאז, רבים מציוריו של דאלי הוקדשו לפרויד או סבבו סביב עקרונות פרוידיאניים. הוא ניסה שלוש פעמים להיפגש עם פרויד בווינה וכינה ניסיונות כושלים אלו כ"שלוש טיפות מים ללא השיקוף/ ההשתקפות שתאפשר נצנוץ". בטיולים אלו לווינה, הוא למד בכל פעם שפרויד לא היה בבית מסיבות בריאותיות.

דאלי צייר את פרויד עם מוח של חילזון, יצור אפסי התחוב בתוך הקונכייה שלו ואינו יוצא לחלוק כבוד עם האמן

דאלי עשה מאמצים רבים על מנת לפגוש את פרויד, אך תמיד נדחה. בהדרגה הוא התמכר להזיות על פרויד, ניהל איתו שיחות דמיוניות ואף "נשאר לישון איתו בלילה". את אחד מציוריו הממחיש מאוד את רגשותיו של האמן המיוסר, צייר דאלי שנים אחדות לאחר ניסיונו הכושל האחרון לפגישה מול פרויד כאשר ערך טיול גסטרונומי בצרפת. באחד הערבים כאשר אכל שבלולים במסעדה, הוא ראה את "פרצופו של פרופ' פרויד" בעמוד הראשי של אחד העיתונים וקרא שפרויד הגיע לפריז. הוא חש לפתע כי גילה את הסוד המורפולוגי של פרויד: הגולגולת של פרויד הינה חילזון. דאלי צייר את פרויד עם מוח של חילזון, יצור אפסי התחוב בתוך הקונכייה שלו ואינו יוצא לחלוק כבוד עם האמן. בציור פניו של פרויד נראו כעוסים. ציור זה כנראה ביטא באותה העת את כעסו של דאלי בשל סירובו של פרויד להיפגש עימו. לחילופין, אם גולגולתו של פרויד היתה חילזון, אזי דאלי אכל בעצם את מוחו, החלק של פרויד שהוא כל כך העריך ורצה להפנים לתוכו.

המפגש המיוחל נערך לבסוף ביולי 1938 בעזרתו של סטפן צוויג, חברו הטוב של פרויד. למרות שהיה לחוץ ממצבו הבריאותי של פרויד, צוויג ביקש ממנו 3 פעמים להיפגש עם דאלי שנחשב אז לצייר הגאון בתקופתו. יחד עם דאלי נכחו גם אשתו של דאלי והמשורר אדוארד ג'יימס. בגלל אי הנוחות הכרוכה בסחיבת ציוד כבד, דאלי וויתר על הרעיון להציג את ציורו "נרקיס" בליווי שיר חדש שלו שהיה אמור להיות מנוגן בגרמופון.

דאלי טען כי בעת חציית ביתו של פרויד, הוא ראה אופניים שעונים על קיר ועל האוכף שלהם היה קשור בחוט בקבוק אדום מגומי ומעברו השני זחל חילזון.

בניגוד לתקוותיו של דאלי, פרויד שוחח עמו מעט מאוד, אך דאלי הרגיש שהם טרפו אחד את השני בעיניהם. הוא חשב שהוא נראה בעיני פרויד "חתיך ואינטליגנטי", אך האם זה היה רק בראשו של דאלי? הוא רצה להרשים מאוד את המארח, אך למד אחר כך שהשיג את הרושם ההפוך. פרויד בקושי התייחס לדאלי, דיבר עם צוויג עליו בנוכחותו, כאילו שלא היה שם!

בהתעלמות מוחלטת, קרא פרויד לצוויג: "מעולם לא ראיתי דוגמא מובהקת יותר של ספרדי, כל כך קנאי!"

דאלי ניסה לתת לפרויד מגזין ובו מאמר שדאלי כתב על פרנויה. הוא פתח את הגיליון בעמוד של המאמר והתחנן לפני פרויד שיקרא אותו, אך פרויד לא התייחס כלל למגזין ורק בהה בדאלי במשך דקות ארוכות ללא הפסקה. דאלי לא וויתר וניסה למשוך את תשומת ליבו של פרויד ולהסביר כי זו אינה הסחת דעת סוריאליסטית, אלא מאמר מדעי שאפתני למדי. אולם, ככל שהמשיך, הקול שלו נהיה חד יותר ויותר, עד שלפתע מבלי להסיר מבטו ובהתעלמות מוחלטת, קרא פרויד לצוויג: "מעולם לא ראיתי דוגמא מובהקת יותר של ספרדי, כל כך קנאי!".

כאן תוכלו לראות סרטון קצר בו דאלי מספר על המפגש:
http://www.youtube.com/watch?v=1eEmylF9_Fc

כאן תוכלו לראות סרט מרתק וססגוני על המפגש (18.23 דקות):
http://www.youtube.com/watch?v=OuFfuLPU3Os

במהלך הביקור דאלי צייר את פרויד בתנוחת ישיבה כאשר סנטרו שעון על ידו ועיניו מרוחקות וחמקמקות, אך מביעות עומק בלתי נגמר. אולי היה זה כעסו של דאלי שבא לידי ביטוי בציור, אך באופן בלתי מודע דאלי ניבא את מותו הקרב של פרויד. צוויג, שחש כי דאלי אכן הראה חוש שישי, חשש להראות את הציור לפרויד. בדיעבד נראה היה למעשה כי דאלי היה מודע למעשיו, אך חש חרטה ולכן יצא בהצהרה פומבית כי הדבר נעשה בחוסר מודעות. יתכן שהכעס של דאלי לגבי הקרירות של פרויד מובע ע"י המשאלה שלו לראותו מת ושהאשמה שלו על המשאלה הרצחנית שלו הודחקה.

ניתן לראות קווי דמיון רבים בין דמות אביו של דאלי לדמותו של פרויד. שניהם נתפסים בעיני דאלי כחמקמקים

הערכתו של פרויד לדאלי מובעת במכתב שכתב פרויד יום לאחר המפגש לחברו צוויג. המכתב נטול הסוריאליסטיות מביע את מיומנותו של הצייר בכך שפרויד מודה כי אותו צייר בעל העיניים הקנאיות שינה את תפיסתו ושיהיה מאוד מעניין לחקור אנליטית כיצד הגיע ליצירה שלו. לפרויד היתה בעיה עם זרם הסוריאליזם, שאימץ אותו בעל כורחו כפטרון רוחני. הוא חשב ש-95% מהציירים הסוריאליסטיים הינם כסילים גמורים, אבל לא כך לגבי הספרדי הצעיר עם הטכניקה הייחודית שלו בציור.

ניתן לראות קווי דמיון רבים בין דמות אביו של דאלי לדמותו של פרויד. שניהם נתפסים בעיני דאלי כחמקמקים. לא משנה כמה מוכשר דאלי יכול היה להיות, ייתכן שחש כי אינו יכול לשמש תחליף לאחיו המת ולהתקבל על ידי אביו בזכות עצמו. בדומה לכך, פרויד נראה בלתי נגיש לדאלי, בין השאר משום שהוא לא היה מעוניין ולא יכול היה להתפתות לתעלוליו. שניהם היו גברים מיוחדים: אביו של דאלי היה מנהיג חברתי של העיר שלו ופרויד היה מדען מפורסם בעולם. שני הגברים, שנצפו על ידי דאלי כאלוהיים, ניחנו ביכולת לתת לדאלי אישור לגבי עצמו: האב טיפל בדאלי כמו תינוק מלכותי שלא יכול לעשות שום דבר רע ולקלקל בכך את הסגידה של האב כלפיו ופרויד, שלא במתכוון, נתפס על ידי דאלי כמעניק אישור להתנהגות פסולה גם כן, כשהכוונה לחשיפת העולם הלא מודע שלו לפני כולם.

בציורו האחרון שבו צייר דאלי את פרויד, הכעס על פניו של פרויד איננו מוסווה. דאלי אולי כבר לא חש צורך להסוות את כעסו מדחייתו של פרויד ולכוון את רגשותיו לכיוון פרויד הגוסס. כשמסתכלים לאחור על טראומות הילדות שלו ועל העצמה המופרזת והגרנדיוזית של הדרישות החוזרות והנשנות שלו, הדחייה שדאלי פגש אצל פרויד הייתה כנראה בלתי נמנעת, הוא אף פעם לא יכול להיות סלבדור "האמיתי", אותו הילד הקטן שמת טרם זמנו והשאיר מורשת של Perfection מאחוריו.

רפרנס:
1. Wikipedia.
2. Romm, S. and Slap, J.W. (1983). Sigmund Freud and Salvador Dalí: Personal Moments. Amer. Imago, 40:337-347

נושאים קשורים:  חדשות,  ציור,  םסלבדור דאלי,  זיגמונד פרויד,  סוריאליזם
תגובות
אמי שופמן
30.09.2013, 16:11

כתבה מרשימה.

למעשה לדאלי היה האומץ לצייר בסוריאליזם את הלא מודע שלו עצמו.
מומלץ לבקר במוזאון דאלי מצפון לברצלונה ולהתפעל מגאוניותו של האומן