לאור מדדי האיכות של פעולות אנדוסקופיות במערכת העיכול שפרסמו ה-American College of Gastroenterology (ACG) וה-American Society for Gastrointestinal Endoscopy (ASGE) בשנת 2006, ביקשה מטה-אנליזה, שהתפרסמה לפני מספר ימים (23 ביולי) בכתב העת The American Journal of Gastroenterology, לבדוק את שיעור ההצלחה בפועל של endoscopic retrograde cholangiopancreatography (ERCP) ואת השפעת מתאר בית החולים (אקדמי לעומת קהילתי), סוג המחקר והשתתפות מתמחים על שיעור ההצלחה.
עוד בעניין דומה
בחיפוש במאגרי המידע PubMed ו-EMBASE בשנים 2006-2013 איתרו החוקרים 52 מחקרים, מבין 8,005 מחקרים בנושא, שדיווחו על שיעור ההצלחה במדדי האיכות ושעמדו בקריטריוני ההכללה.
בניתוח של הנתונים מכלל המחקרים, שיעור ההצלחה המצטבר של צנרור (cannulation) צינור המרה עמד על 89.3% (רווח בר סמך של 95%: 86.6-91.9 אחוזים) וזה של צנרור צינור הלבלב עמד על 85.0% (81.3-88.6 אחוזים). חתך הרחבה (precut) בוצע ב-10.5% (8.7-12.3%) מהפעולות. שיעור חילוץ אבנים מצינור המרה המשותף עמד על 88.3% (82.5-94.1%) ושיעור ההצלחה בהנחת תומכן מרתי מתחת להתפצלות צינור המרה המשותף עמד על 97.5% (96.7-98.4%).
לא נמצא הבדל בין פעולות שבוצעו במתאר אקדמי לעומת מתאר קהילתי, מחקרים פרוספקטיביים ורטרוספקטיביים והשתתפות או היעדרות מתמחים בשיעור הצלחת צנרור צינור המרה המשותף, שימוש ב-precut וחילוץ אבנים מצינור המרה המשותף. לגבי שיעור הצלחת צנרור צינור הלבלב והנחת תומכן מרתי הנתונים היו חסרים או שנצפתה שונות גבוהה.
החוקרים מסכמים כי איכות ביצוע הפעולות שדווחה משביעת רצון ומציעים להתמקד בביצוע precut והנחת תומכן מרתי. החוקרים מבקשים להדגיש כי המדובר בנתונים שדווחו באופן יזום בלבד (ולא כחלק מביקורת חיצונית וכדומה), בעיקר ממרכזים אקדמיים, ועל כן קשה להשליך על שאר פעולות ה-ERCP המבוצעות במתארים אחרים.