סכיזופרניה

מהי התרופה האנטי-פסיכוטית המועדפת לטיפול בסכיזופרניה?

מטה-אנליזה שפורסמה לאחרונה ניסתה לענות על השאלה אילו תרופה עדיפה בטיפול בבעיה, מבין 15 תרופות קיימות

08.07.2013, 14:40

השאלה "מהי התרופה המועדפת לטיפול בסכיזופרניה?” היא שאלה שנויה במחלוקת וסבוכה, שכן קיימות תרופות רבות והשוואה בין תרופות שונות לא סיפקה תשובה עד כה. במטה אנליזה חדשה נעשה נסיון לענות על השאלה, באמצעות בחינה של כלל המחקרים בספרות המשווים בין כל אחת מ-15 תרופות אנטיפסיכוטיות לבין פלסבו לטיפול בסכיזופרניה ומצבים קרובים (בשלב האקוטי), במחקר מבוקר אקראית וסמוי. לא נכללו מחקרים בהם המשתתפים סבלו בעיקר מתסמינים שליליים, או משתתפים בעלי עמידות לטיפול או תחלואה נוספת, וכן מחקרים שכללו משתתפים במצב יציב.

ההשוואה נערכה לגבי שבע תוצאות – יעילות הטיפול (כלומר השינוי הממוצע בחומרת התסמינים), שהיתה התוצאה העיקרית, וכן שיעור הפסקת הטיפול, עלייה במשקל, תופעות לוואי אקסטרה-פירמידליות, עלייה ברמת הפרולקטין, הארכת מרווח QTc וסדציה.

נכללו 212 מחקרים, שכללו במשולב 43,049 משתתפים. כל התרופות נמצאו יעילות יותר מאשר פלסבו. להלן ההפרשים הממוצעים (המתוקננים) במדד חומרת התסמינים בין התרופות השונות לבין פלסבו, ורווחי הסמך (95%):

clozapine 0•88, 0•73—1•03;
amisulpride 0•66, 0•53—0•78;
olanzapine 0•59, 0•53—0•65;
risperidone 0•56, 0•50—0•63;
paliperidone 0•50, 0•39—0•60;
zotepine 0•49, 0•31—0•66;
haloperidol 0•45, 0•39—0•51;
quetiapine 0•44, 0•35—0•52;
aripiprazole 0•43, 0•34—0•52;
sertindole 0•39, 0•26—0•52;
ziprasidone 0•39, 0•30—0•49;
chlorpromazine 0•38, 0•23—0•54;
asenapine 0•38, 0•25—0•51;
lurasidone 0•33, 0•21—0•45;
iloperidone 0•33, 0•22—0•43.

יחס הסיכונים (odds ratio) הנמוך ביותר להפסקת הטיפול בתרופה בהשוואה לפלסבו נמצא בטיפול ב amisulpride (יחס של 0.43), והיחס הגבוה ביותר – בטיפול ב-haloperidol (יחס של 0.80).

יחס הסיכונים לתופעות לוואי אקסטרה פירמידליות היה הנמוך ביותר בטיפול ב- clozapine (יחס של 0.30), והגבוה ביותר בטיפול ב-haloperidol (יחס של 4.76). לגבי סדציה נמצא יחס הסיכונים הנמוך ביותר בטיפול ב-amisulpride (יחס של 1.42), והגבוה ביותר בטיפול ב-clozapine (יחס של 8.82).

ההפרש המתוקנן בין עלייה במשקל בטיפול בתרופה לבין העלייה במשקל בטיפול בפלסבו היה הטוב ביותר (0.09-) בטיפול ב-haloperidol, והגרוע ביותר (0.74-) בטיפול ב-olanzapine. לגבי עלייה ברמת הפרולקטין נע ההפרש המתוקנן בטיפול בתרופה לעומת פלסבו בין 0.22 (בטיפול ב-aripiprazole) לבין 1.30- (בטיפול ב-paliperidone), ולגבי הארכת מקטע QT בין 0.10 בטיפול ב-lurasidone לבין 0.90- בטיפול ב-sertindole.

החוקרים מסכמים כי קיימים הבדלים ניכרים בין התרופות האנטי-פסיכוטיות השונות מבחינת תופעות הלוואי, וכמו כן קיימים הבדלים קלים אך ברורים ביעילות. הממצאים קוראים תגר על האבחנה הנהוגה בין תרופות מהדור הראשון לתרופות מהדור השני. הגדרת היררכיה בין התרופות השונות בתחומים שונים תוכל לסייע לקלינאים בהתאמה מיטבית של הטיפול למטופל.

ערכה: ד"ר ורד פרכטר
מקור:
Leucht et al.; Comparative efficacy and tolerability of 15 antipsychotic drugs in schizophrenia: a multiple-treatments meta-analysis, The Lancet, Early Online Publication, 27 June 2013

נושאים קשורים:  סכיזופרניה,  תופעות לוואי,  תרופות אנטי-פסיכוטיות,  מאמר החודש,  מחקרים
תגובות
פרופ' יורם ברק
23.08.2013, 09:58

הגיוון בין נוגדי הפסיכוזה:
עת למדיניות היד החופשית בבחירת טיפול לחולי שסעת.

ההחלטה על התרופה נוגדת הפסיכוזה המיטבית, או לפחות המועדפת, לטיפול בחולי שסעת (סכיזופרניה) מתבססת בקרב רופאים שונים על בסיס נתונים שונה וברמת מדיניות ההמלצות בארץ מיושנות ומקורן בראיית עולם "צרה" שהוכתבה משיקולים כלכליים ואחרים בתחילת שנות ה 90'.
בשנים הארונות התפרסמו מספר רב של "מטה" אנליזות שבהן במדדים סטטיסטיים שיגרתים לא הודגם דירוג בין התרופות נוגדות הפסיכוזה בהתבסס על עדויות ממחקרים אקראיים.
במאמר אנליטי מבריק שפורסם ביוני 2013 בעיתון ה Lancet פיתחה קבוצה בראשותו של Stefan Leucht עיבוד חדשני למידע שהצטבר ממחקרים מבוקרים, סמויים ואקראיים שבהם נמדדה יעילות הטיפול ב 15 נוגדי פסיכוזה שונים בהשוואה לאינבו בשלב החריף של שסעת. לא נכללו מחקרים בהם המשתתפים סבלו בעיקר מתסמינים שליליים, או משתתפים בעלי עמידות לטיפול או תחלואה נוספת
מידע לגבי 7 תוצאנים נכרה באופן בלתי תלוי על ידי 2 מהחוקרים. התוצאה הראשית הוגדרה כיעילות הטיפול (כלומר השינוי הממוצע בחומרת התסמינים. בנוסף הוערכו שיעור הפסקת הטיפול, עלייה במשקל, תופעות לוואי אקסטרה-פירמידליות, עלייה ברמת הפרולקטין, הארכת מרווח QTc וסדציה.
נכללו 212 מחקרים, שכללו בסיכום 43,049 משתתפים. נוגדי הפסיכוזה כולם נמצאו יעילים יותר מאשר אינבו. קלוזפין נמצא כתכשיר היעיל ביותר. לגבי 6 התוצאנים האחרים לא נמצא אף תכשיר שהראה עדיפות בכולם – הגיוון בין התכשירים היה רב.
מחברי המחקר מסיקים כי ההבדלים בין התרופות נוגדות הפסיכוזה מבחינת תופעות הלוואי והבטיחות רבים ומשמעותיים. הבדלים קטנים אך משמעותיים קיימים גם לגבי היעילות. לא נמצאו עדויות להפרדה בין תרופות "ישנות" ל"דור שני". יצירת מדרג בכל אחד מהתוצאנים יאפשר בחירת טיפול מיטבי ומושכל בהתאם לכל חולה וחולה באופן אישי ומדויק יותר מבחירת הטיפול המוכתבת כיום על פי מדיניות ישנה ושגויה.
סיכם: פרופ' יורם ברק
Leucht Set al. Comparative efficacy and tolerability of 15 antipsychotic drugs in schizophrenia: a multiple-treatments meta-analysis. Lancet. 2013 Jun 26.

פרופ' אבי פלד
23.08.2013, 10:11

לאחר שקראתי את המאמר חזרתי למחשבות המתסכלות שהיו לי מאז ומתמיד על כך שאנחנו לא באמת יודעים איך התרופות האלה עובדות, חסימת רצפטורים של דופאמין וההשפעה של חסימה זאת על המערכת הדופאמינרגית לא באמת נותנים לנו תובנה על תגובת המטופלים לתרופה. דוגמה קטנה מהידוע לנו, הרי המערכת הדופאמינרגית גורמת לעצבוב עירור (אקסיטאטורי) הן לתאים הפירמידאלים בקליפת המוח הקדמית והן לאינטנוירונים המעצבבים את אותם תאים פירמידאלים.

האינטנוירונים הם מעכבי ערעור (דהיינו אינהיביטורים) התוצאה היא שהעצבוב הדופאמינרגי בפעולתו על התאים הפיראמידאלים גם מעורר (אקסיטאטורי ישירות מהעצבוב הדופאמינרגי) וגם מעכב (אינהיבציה משנית לעירעור התאים האינהיביטורים) הרי לנו עדות שהן הגברת הפעילות הדופאמינרגית והן עיכובה רחוק מלהסביר הסבר פשוט של התנהגות תאים פיראמידאלים בקליפת המוח המצחית.

הצעה מעניינת לעניין מנגנון זה שתואר היא שהתאים הפירמידאלים מהווים 'אינטגראטורים' של רשתות עצביות מפושטות בכל המוח וזאת בהיותם מקבלים afferent עצבוב מחלקים נרחבים של המוח ושולחים תגובה effernt לחלקים רחבים ורחוקים של המוח. על רקע היפוטיזה זאת ניתן להבין את פעולת האינטנוירונים על התא הפירמידאלי כ'מווסתי סף', דהיינו קובעים עד כמה הגרייה הנכנסת משפיעה חזרה על הגרייה היוצאת.

בהיות ההיפוטיזה שפעולות אלה אחראיות לאינטגרציה עצבית מפושטת של התארגנות הפעילות המוחית, הרי לנו מנגנון דופאמינרגי שעלול לווסת יציבות ואינטגרציה כלל-מוחית של רשתות עצביות.

כעת אינטואיטיבי להבין ש'קריסה'' פירוד וחוסר יציבות של המערכת בכללותה יבוא לידי ביטוי בפירוק ההכרה, תפיסה, ופעולה ,כפי שאנחנו מתארים אותה בפנומנולוגיה הקלינית של הפסיכוזה.

דעתי האישית היא שכאשר נבין יותר טוב את ההתארגנות הזו, וכאשר יהיו לנו כלים להתערבות ישירה מדוייקת כגון Optogenetics נוכל לתכנן את המכשיר "קוצב המוח" שיארגן מחדש את המערכת ויעלים לגמרי את המחלה, דהיינו ירפא.

בחקר ספרות על המקומות וצורות ההתערבות האפשריות של 'קוצב מוח' עתידי פרסמתי את האפשרוית להתערבות בעיתון תיאורטי (MED HYPOTHESES 2011) -- לדעתי זה הכיוון שיש לשאוף אליו, לא לחינם נראה שחברות התרופות הפסיקו להשקיע בנוגדי פסיכוזה. זהו dead end.