טיפול התנהגותי

הפחתת הכמיהה: מרכיב עיקרי בהשפעת תרופות בגמילה מאלכוהול

ניתוח של נתוני ניסוי COMBINE מצביעות על תפקידה המרכזי של הפחתת הכמיהה בתיווך השפעת naltrexone וטיפול התנהגותי

03.07.2013, 10:00

לאחר שבניסוי COMBINE‏ (Combining Medications and Behavioral Interventions for Alcoholism) שילוב naltrexone וטיפול התנהגותי לא הועיל יותר מאשר כל טיפול בנפרד, ביקשו החוקרים לבחון, במחקר שהתפרסם לאחרונה בכתב העת Addiction, את תפקידה של הכמיהה (craving) כהסבר אפשרי להיעדר תועלת מצטברת משילוב טיפולים אלו.

בניסוי הוגרלו 863 משתתפים לקבלת 100 מ"ג naltrexone מדי יום (209 משתתפים), טיפול התנהגותי משולב (236), naltrexone וטיפול התנהגותי משולב יחד (213) או פלסבו (205). החוקרים בחנו מחדש את נתוני הניסוי במטרה לאפיין טוב יותר את תפקידה של הכמיהה.

שיעור ימי ההימנעות מאלכוהול בשבועות 13-16 מתחילת המחקר היה גבוה יותר במובהק ב-6-10 נקודות אחוז בשלוש קבוצות ההתערבות (naltrexone, טיפול התנהגותי ושילוב השניים) בהשוואה לפלסבו - אולם רק באלו עם תחושת כמיהה חזקה, כפי שנמדדה בתחילת המחקר ובשבועות 4 ו-12 בעזרת Obsessive-Compulsive Drinking Scale. באלו עם תחושת כמיהה חלשה, אף לא אחת מההתערבויות השיגה שיפור מובהק.

בהתייחס להבדלים בין הטיפול התרופתי להתנהגותי נראה כי naltrexone מפחיתה את הכמיהה כבר לאחר 4 שבועות בעוד שהטיפול ההתנהגותי הביא להפחתת הכמיהה רק לאחר 12 שבועות.

לאור ממצאים אלו קובעים החוקרים כי כמיהה מתווכת, לפחות באופן חלקי, את השפעתן של כל שלוש ההתערבויות (naltrexone, טיפול התנהגותי ושילוב השניים) ומעריכים כי הפחתת הכמיהה אחראית לכ-48%-53% מכלל השפעת טיפולים אלו.

מקור:
Subbaraman MS, Lendle S, van der Laan M, Kaskutas LA, Ahern J. Cravings as a mediator and moderator of drinking outcomes in the COMBINE study. Addiction. 2013 May 14. doi: 10.1111/add.12238.

נושאים קשורים:  טיפול התנהגותי,  אלכוהוליזם,  naltrexone,  כמיהה,  craving,  מחקרים
תגובות