דעות

השיקולים הזרים של מנהלי בתי החולים

לעתים קרובות , הצעת פשרה המקובלת על עורכי הדין של הצדדים וחברת הביטוח, נדחית על ידי הנהלת בית החולים משיקולים זרים

שינוי מנהלי שמהותו הכנסת סעיף תקציבי חדש לדו"חות הכספיים של בתי החולים הממשלתיים, מתגלה בשנים האחרונות כקריטי עבור מטופלים שנפגעו עקב רשלנות רפואית והגישו תביעות. מדובר באנשים שבמקרים רבים חייהם וחיי משפחתם השתנו ללא הכר בעקבות מחדל רפואי, והפיצויים אותם הם תובעים מבית החולים אמורים לסייע להם במעט בגין הנכות שנגרמה להם.

לכאורה, מה הקשר בין שינויים תקציביים של בתי החולים לתביעות רשלנות רפואית? ובכן, עד לאחרונה היתה זו חברת הביטוח הממשלתית "ענבל" ששילמה את מרבית סכומי הפיצויים לנפגעים, ובסמכותה היה גם לאשר פשרות שהוצעו במהלך ההליך המשפטי, לאחר שעורכי הדין והיועצים הרפואיים, בעלי הידע והניסיון, הגיעו למסקנה כי הצעת הפשרה סבירה וראויה.

אלא שלפני כשנתיים חל שינוי תקציבי בבתי החולים הממשלתיים ולפיו, כל תשלום פיצויים בתביעת רשלנות רפואית ממומן במלואו מהתקציב השוטף של בית החולים, ככל סעיף תקציבי אחר דוגמת: ציוד רפואי, שכר לעובדים וכו'. במלים אחרות, לאחר שבחברת הביטוח מצאו כי הליך הפשרה בין בית החולים לתובע הוא סביר, עובר האישור הסופי של הפשרה להנהלת בית החולים, שהיא הסמכות לקבל או לדחות את הפשרה.

"התוצאות בפועל הרסניות: אישור פשרה במצב הקיים אורך פרק זמן לא הגיוני ולא סביר"

שינוי תקציבי זה גרם לכך כי כיום, לעתים קרובות מדי, הצעת פשרה שניתנה על ידי בית המשפט או על ידי מגשר מנוסה, ושהינה מקובלת על עורכי הדין של הצדדים וחברת הביטוח, נדחית על ידי הנהלת בית החולים והעומד בראשה בשל שיקולים זרים. אלה יכולים להיות: סיום התקציב המוקדש לרשלנות רפואית באותה שנה; חריגות מהתקציב וקופה "ריקה"; שיקולי יוקרה פנימיים בתוך בית החולים; חשש של בית החולים שידבק בו "כתם" של פרסום שלילי עקב המקרה, אם יוודע כי שולמו כספים בפשרה, וכיו"ב.

התוצאות בפועל הן הרסניות: אישור פשרה במצב הקיים אורך פרק זמן לא הגיוני ולא סביר, שיכול להגיע לשנה ואף יותר, ולבסוף, במקרים בהם הפשרה לא מאושרת התיק עובר לפסים של ניהול משפט. הליך כזה הוא ארוך ויקר מאוד ובסופו, אם יימצא בית החולים אחראי ברשלנות, שיעור הפיצויים ברוב רובם של המקרים יהיה גבוה בהרבה ממה שהיה אמור בית החולים לשלם בפשרה שהוצעה ואושרה על ידי עורכי הדין של הצדדים. התוצאה החמורה היא שבפועל, ולאורך זמן, בתי החולים ישלמו סכומים גבוהים יותר על סילוק התביעות ברשלנות רפואית.

יש לציין, כי הליך דומה עוברת כל תביעה בשאר המערכות הציבוריות. גם בתביעות כנגד קופות החולים ובתי החולים של קופת חולים כללית אישור הפשרות חייב לעבור דרך מנהל רפואי ברמה כזו או אחרת. מצב זה, בו אישור הפשרות עובר את מסכת הייסורים הזו ולבסוף אף לא מבשיל כלל לפשרה, ידוע גם לשופטים, ורבים מהם הביעו לא אחת תרעומת בפני הדרגים הגבוהים ביותר במערכת, אך ללא הועיל. מצב לא סביר זה נמשך ולא נראה לו קץ.
הפתרון הנכון הוא כמובן להשיב את יכולת וסמכות ההחלטה לבעלי הידע והניסיון – אלו היושבים בחברת הביטוח, שבעזרת עורכי הדין המומחים מגבשים את הפשרה המתאימה, ומקטינים באופן נכון את העלויות של ניהול התביעות ברשלנות רפואית לאורך השנים, כך שבסך הכל יישאר יותר כסף לרפואה ולקידום הבטיחות ברפואה.

נושאים קשורים:  דעות,  רשלנות רפואית,  בתי חולים ציבוריים,  פיצויים
תגובות
 
דר א.ג
09.05.2013, 16:35

תגובה אופינית לעורכי דין ולחברות הביטוח .
למה צריך לעשות פשרה כמעט תמיד ? כי מי מרוויח? עורכי הדין וחברות הביטוח .
כשיש סיבה רפואית ברורה כמובן פשרה עדיפה אבל בהרבה מקרים כשאין צדק בתביעה אזי אין סיבה לפשרה לצערי , העובדה היא כי לעיתים מתבצעת פשרה גם מבלי לשאול את הרופא הנתבע.

עורכי הדין וחברות הביטוח לוחצות לפשרה כי זה טוב להם .בד"כ משתמשים בתירוצים כמו בכתבה : השופט רמז, משפט ארוך יעלה יותר ואולי נשלם יותר .
אבל לטובת הרפואה לטובת המטופלים לעתיד,, לטובת הרופא והקופה אם אין סיבה כמו בהרבה מקרים צריך להילחם ואם צריך אפילו עד לעליון ( ובתקשורת) ולא רק כדי לעשות צדק ( מונח שלא קיים במערכת המשפט ) אלא כדי למנוע תביעות נוספות לא מוצדקות ובעיקר כדי שנפסיק לעשות בדיקות מיותרות ורפואה מתגוננת .

ד"ר צדיק
09.05.2013, 18:57

הפשרה כמעט תמיד היא לרעת החולה. כולם יודעים זאת: עורכי הדין חברות הביטוח וגם החולים.
התארכות ההליך המשפטי גם היא משחקת לידי חברות הביטוח בהתשת החולה ושחיקת הפיצוי
השוכב בחשבון חברת הביטוח וצובר רווחים.
השופטים מציעים פשרות הטובות לביטוח על חשבון החולה כדי שאלה ייאותו לחסוך משפט ממושך שבתי המשפט לא מסוגלים לעמוד בו משיקולי עומס.
במצב זה היה מן הרצוי ליצור הליך בוררות שיחייב את שני הצדדים וישיג מהר פשרה סבירה
והוגנת.
ההתנהלות המתוארת של בתי החולים יכולה להזיק בעיקר מערכת תוך עינוי החולה בדרך.
מי שסבור שבכך יחסכו כספים טועה. בסוף התהליך הפיצוי יהיה גדול מהפשרה.
אולי זה לטובת החולה.
הטענה כנגד תביעות לא מוצדקות היא מופרכת. כל רופא יודע כי מספר המקרים בהם נפגע
חולה מרשלנות גבוה בהרבה ממספר התביעות. בעיקר עקב חוסר ידע של החולה , שקר השתיקה
ואי שווין בין החולה למערכת.
אני לא זוכר מקרי רשלנות מובהקים בהם פנתה המערכת לחולה ויידעה אותו על הרשלנות מיזמתה, והיציעה לו פיצוי. אני זוכר הרבה מקרים בהם הסתירה וטייחה המערכת מקרים כאלה.

almoni
09.05.2013, 23:06

ממתי המומחיות נמצאת אצל עורכי הדין?
ברוב המקרים הפשרה היא ע"ח שמו הטוב של ביה"ח או הרופא הנתבע ללא יכולת עירעור. סופסוף יש לנשוא התביעה זכות להתגונן.

רופאה
09.05.2013, 23:27

בהחלט ייתכן שנגרם נזק לחולים שאכן נפגעו כתוצאה מכך שההחלטה על הפיצוי היא בידי הנהלת בית-החולים. יחד עם זאת מהיכרותי את האופן בו פועלות חברות הביטוח לא ברור לי שהשבת הסמכות לידיהם תהיה לטובת מישהו פרט לחברות הביטוח והמגשרים. השיקולים הזרים של גורמים אלו לא פחות משמעותיים. בנוסף, היכולת שלהם לשקול שיקולים רפואיים מורכבים מוגבלת ביותר ולכן הם תלויים בעדות של מומחים שגם להם יש שיקולים משלהם.

תביעות רשלנות רפואית הפכו לתעשייה שמביאה לנזק עצום למערכת הבריאות ותועלת מועטה לחולים. היא עולה הון עתק ומביאה לרפואה מתגוננת וגרועה. צריך לדעתי למצוא בהקדם פיתרון שיאפשר מתן פיצוי מהיר והולם לחולים שאכן נפגעו, ולא לאלו ששכרו עורך דין ממולח.
ייתכן והפיתרון הוא בועדות משותפות של רופאים וחולים שיבצעו בוררות הוגנת בכל מקרה של תלונה גם אם לא הוכחה רשלנות רפואית.

מוטי רביד
12.05.2013, 10:47

על מנת להבטיח את הסכמת מנהלי בתי החולים לפשרות שהושגו מחוץ לכותלי בית המשפט יש לשתף את המנהלים בתהליך.הם אמורים להיות שותפים לבחירת המפשר או המגשר והם או מי מטעמם אמור ללות את התהליך.
אם מתנהל משא ומתן ללא מעורבותם אין פלא שהם אינם מוכנים לקבל את המסקנות.

דר' גיל פלדמן
18.05.2013, 17:55

למה ציפו מזמיני הכתבה ועורכי המדור המכובד מכתבה פרי עטו של בעל העניין, במקרה זה עורך הדין מלומד מר שמואל יקירביץ, שפרנסתו תביעות רשלנות רפואית?
הכתבה היתה צריכה לתת מקום למנהלי בתי החולים, המייצגים את האינטרס הציבורי הרחב, להציג את דעתם. רופאים ומנהלים אילו, קולגות שלנו, מנסים להשאיר את ספינת בתי החולים צפה, למרות הקשיים התקציביים. האם עלינו להדמות לארצות הברית של אמריקה, שם נושא התביעות יצא מכלל שליטה. התביעות גרמו לרפואה הגנתית, הרסו את המרקם העדין של יחסי רופא/מטופל וגרמו לעליה מטאורית בתעריפי הביטוח המקצועי. העלות של הביטוח הושט על הציבור וגרר עליה דרסטית בתעריפי הטיפול הרפואי. היחידים המרווחים מהשיטה קלוקלת זו, הינם עורכי הדין וחברות הביטוח. אני מתפלא שבמדור האמור לשרת את הרופאים ואת ציבור המטופלים נתנו פתחון פה לבעל עניין, שהאיטרס שלו זר לטובת כלל הציבור.