כתב העת The New England Journal of Medicine מדווח כי חוקרים מבריטניה בדקו את השימוש בחומצות גרעין חופשיות בדמן של חולות סרטן שד גרורתי ככלי לניטור עומס הגידול והתגובה לטיפול בסרטן שד גרורתי. למבדקים הקיימים, הסמן CA 15-3 וספירת תאי גידול בדם, רגישות של 60%–70% בלבד בקרב חולות סרטן שד גרורתי. יחד עם בדיקות דימות הם מהווים את הסטנדרד הטיפולי לניטור המחלה כיום. החוקרים השוו את הדיוק של כלים אלו בקרב 30 חולות סרטן שד גרורתי (מתוך 52 שטופלו בבית החולים בשל סרטן שד גרורתי) ש-DNA מרקמת הגידול שלהן כלל מוטציות סומטיות הניתנות לניטור במקטעי DNA חופשיים בדם.
עוד בעניין דומה
מקטעי ה-DNA החופשיים כומתו בסה"כ ל-141 דגימות פלסמה בעזרת PCR דיגיטלי או ריצוף עמוק של אמפליקון מתויג (tagged-amplicond deep sequencing) בהתאם למוטציה שנמצאה אצל החולה. CA 15-3 וספירת תאי גידול בדם נמדדו באותו זמן. מקטעים חופשיים של DNA סרטני זוהו בהצלחה בדמן של 29 מתוך 30 החולות (97%), ואילו תאי גידול זוהו בדמן של 87% מהחולות, ו-CA 15-3 זוהה רק אצל 78% מהן.
לרמות מקטעי DNA חופשיים היה טווח גדול יותר ומתאם טוב יותר עם שינוי בעומס הגידולי, בהתבסס על בדיקת CT שנערכה ל-20 חולות במחלה מדידה (לפי קריטריוני RECIST): אצל 19 חולות נצפו תנודות ברמת מקטעי ה-DNA החופשיים שהתאימו לשינויים בבדיקות הדימות, בהשוואה ל-50% מהנשים בלבד במקרה של ספירת תאי גידול בדם. אצל 42% מהנשים נמדדו רמות CA 15-3 נמוכות (פחות מ-50 יחידות במ"ל), ולא נמצאה עקביות בינן לבין עומס המחלה. עלייה בכמות מקטעי ה-DNA הסרטני החופשיים בדם הקדימה את התקדמות המחלה ב-CT ב-5 חודשים בממוצע.
מקור: