אנמנזה

כישורים קליניים לקויים מובילים לטעויות באבחון ברפואה ראשונית

ממחקר שנערך בשתי מרפאות ראשוניות בארה"ב עולה כי ליקויים באנמנזה ובבדיקה הגופנית מובילים למרבית הטעויות באבחון במסגרת הרפואה הראשונית

07.03.2013, 12:52

מחקר שפורסם ב-JAMA – Internal Medicine בדק בצורה כמותית את המאפיינים של טעויות באבחון שהתרחשו במתאר הרפואה הראשונית. במחקר נסקרו הרשומות הרפואיות של מטופלים שפנו שנית למרפאה באופן לא צפוי. הוא נערך בשתי מרפאות ראשוניות בארה"ב בין אוקטובר 2006 לאוקטובר 2007.

מבין 190 המקרים החשודים שאותרו, נמצאו 68 מקרים של אבחנות שהוחמצו, כולל דלקת ריאות (6.7%), דה-קומפנסציה (יציאה מאיזון) של אי-ספיקת לב (5.7%), אי-ספיקת כליות חריפה (5.3%), סרטן (5.3%) וזיהום בדרכי השתן או פיילונפריטיס (4.8%). בנוסף הוחמצו מקרים של תעוקת חזה, גרורות, זיהומים (כגון צלוליטיס, אוסטיאומייליטיס) ועוד. התלונות השכיחות ביותר שלא אובחנו נכונה היו שיעול (12.1%), כאבי בטן (8.9%), וקוצר נשימה (6.3%).

הכשל הנפוץ ביותר באבחנת מקרים אלו היה במפגש עצמו בין המטופל לרופא (78%), אם כי נמצאו כשלים גם בהפניות (19.5%), בגורמים הקשורים למטופל עצמו (16.3%), במעקב אחר תוצאות בדיקות (14.7%) ובביצוע הבדיקות האבחנתיות ופירושן (13.7%). ב-43.7% מהמקרים היה כשל בשניים או יותר מתחומים אלו. מרבית הכשלים לוו בסיכון לגרימת נזק בינוני עד חמור.

בהתייחס לכשלים במפגש עצמו, מרביתם היו קשורים לבעיה בלקיחת אנמנזה (56.3%) ובדיקה גופנית (47.4%) או הפניה לבירור הרפואי הנדרש (57.4%), וכן להיעדר התייחסות למסמכים רפואיים קיימים (15.3%). החפיפה הגדולה בין הכשלים אינה מפתיעה – אם האנמנזה והבדיקה אינן מרמזות על האבחנה החשודה, הרי שגם אין סיבה להפנות לבדיקות נוספות.

המחברים מגדירים כשלים אלו כשגיאה קוגניטיבית באיסוף ועיבוד המידע. מעניין לראות שב-81.1% ממפגשים אלו לא תועדה אבחנה מבדלת מסודרת וב-7.4% מהם עשה הרופא "העתק-הדבק" של המידע ממפגש קודם, תהליך שתרם לשגיאה האבחונית ב-35.7% מהמקרים.

מקור:

Singh H, Giardina TD, Meyer AN, Forjuoh SN, Reis MD, Thomas EJ. Types and Origins of Diagnostic Errors in Primary Care Settings. JAMA Intern Med. 2013 Feb 25:1-8. doi: 10.1001/jamainternmed.2013.2777.

נושאים קשורים:  אנמנזה,  אבחנה שגויה,  בדיקה גופנית,  מחקרים
תגובות