דוח מבדקי איכות שערך משרד הבריאות למחלקות כירורגיה כללית בבתי החולים בישראל העניק להן ציון ממוצע של 90%. מחלקות בתי החולים של שירותי בריאות כללית קיבלו את הציון הממוצע הגבוה ביותר – 94.9%, בהשוואה לציון ממוצע של 91.4% שהוענק למחלקות הכירורגיה בבתי החולים הציבוריים ו-90.1% בלבד – לממשלתיים.
עוד בעניין דומה
עורכי הדו"ח הדגישו כי הציון הממוצע של בתי החולים הגדולים בישראל (שבהם 800 מיטות ומעלה) היה 94.5%, הציון הממוצע שניתן לבתי החולים הבינוניים בגודלם (מ-301 מיטות עד 800) היה 90.3% ובבתי החולים הקטנים (עד 300 מיטות) הציון הממוצע שהוענק למחלקות כירורגיה כללית היה רק 87.2%. הדו"ח גם מצא כי בתי החולים בבעלות פרטית קיבלו את הציון הממוצע הנמוך ביותר מבין כל בתי החולים בארץ (ציבוריים, ממשלתיים, פרטיים) 82.7% בלבד. 55% מכלל בתי החולים הקטנים הם פרטיים.
הביקורת ב-31 מחלקות מתוך 40 בתי החולים בישראל נערכה בחודשים אוקטובר-דצמבר 2011. נבדקו 11 מחלקות בבתי החולים הקטנים, 14 בבתי החולים הבינוניים ו-6 בבתי החולים הגדולים. בכל בית חולים נבדקה מחלקה אחת, שנבחרה באקראי. מדדי האיכות שנבדקו כללו את הנושאים הבאים: ציון על קבלת החולה לניתוח, הכנה, תקופת השהות של החולה בחדר הניתוח (התקופה האופרטיבית), התקופה הפוסט-אופרטיבית, רשומה רפואית, מתן דם, זכויות החולה ובטיחות, קשר ושיתוף פעולה עם המשפחה, שחרור החולה, מניעת זיהומים, תורנות וכוננות רופאים, מדיניות ותהליכים.
הציון הממוצע הנמוך ביותר הוענק לנושא הכנת החולה לניתוח. "תיעוד תמצית ההסבר שניתן לחולה על הניתוח והשלכותיו במעמד החתימה על הסכמה מדעת, הוא ההיגד שנמצא בחסר משמעותי ביותר בבתי החולים- עם שיעור אי-עמידה במדד של 41.67% בממוצע ארצי", קבעו עורכי הדו"ח.
נושא אחר שנתגלו בו כשלים הוא התיעוד ברשומה הרפואית. בדו"ח מצוין כי נמצא תיעוד חלקי או חסר לגמרי בתחום זה. כן מצביע הדו"ח על תיעוד חסר לגבי נשאות של זיהומים בבתי החולים הקטנים עד מקסימום של 80% חוסר תיעוד לנושא הזה. בבתי החולים הבינוניים נמצא מקסימום של 100% חוסר תיעוד. לעומת זאת נמצאה הקפדה מלאה בתחום זה בבתי החולים הגדולים.
בסוגיית אימות נתונים בחדר הניתוח – עניין הקשור במניעת טעויות – מציין הדו"ח כי באחד מבתי החולים (לא נמסר שמו) לא נמצא בכלל אימות מתועד וב-7 בתי חולים נתגלה אימות חלקי בלבד.
שיעור החריגות הגבוה ביותר בביצוע אימות הנתונים נתגלה בבתי החולים בבעלות פרטית, הדגישו עורכי הדו"ח.
תיאור מצב החולה בסוף הניתוח בולט בהיעדרו בכל בתי החולים, עד כדי 34.95% של אי עמידה במדד. 20% מדו"חות הניתוח בבתי החולים אינם מובנים (לקריאה) ואינם ממוחשבים, ציינו עורכי הדו"ח בסיכומיהם.
כן נמצא תיעוד לקוי לגבי מדדים חיוניים במעקב הפוסט-אופרטיבי – מצב שבלט במיוחד בבתי החולים בבעלות הפרטית. המדובר במעקב אחר הניתוח, אמדן כאב ומעקב אחר פצע הניתוח. עורכי הדו"ח ציינו של-30 מחלקות אין כיום יחידה לטיפול מוגבר. 12.2% מהחולים שעברו ניתוח גדול לא אושפזו ביממה הראשונה ביחידה לטיפול מוגבר (חדר התאוששות או טיפול נמרץ) – כנדרש. 92% מאנשי הצוות שתושאלו בנושאי הביקורת דיווחו כי אין זמינות מיידית של רופא בכיר, למרות שמדובר לא אחת בחולה מורכב.
נושא אחר שבו נמצאו כשלים בולטים הוא רישום תרופות לעירויים. בבתי החולים הפרטיים, נמצא שיעור גבוה של אי תיעוד מתן טיפול תרופתי בכל הפרמטרים שנבדקו. בתי החולים הפרטיים, ציינו עורכי הדו"ח, לא מקפידים על רישום אבחנות על-פי נוהל ICD9, ובהמלצות לתיקון המצב הודגש הצורך המיידי לתקן זאת.
ב-13% מהמחלקות שנבדקו לא מצאה ועדת הביקורת ליד כל מיטה של מנותח בקבוק ובו תמיסת חיטוי.
בשאלון שביעות רצון שהופץ בין מטופלים הביעו רבים מהם חוסר שביעות רצון מהמידע שנמסר להם לפני הניתוח ומההדרכה הסיעודית.
עורכי הדו"ח ציינו עוד כי ממוצע מספר הניתוחים בשנה למשרת רופא (לא נכללו בתי חולים פרטיים) עומד על 125.23 (המקסימום היה 219 ניתוחים בשנה לרופא). הממוצע למשרת רופא-מומחה – 237.59 ניתוחים בשנה (המקסימום מעל 401) .