על עכברים ולא על אנשים - התגובה הגנומית לדלקות בעכברים אינה מחקה את זו שבבני אדם

המחקר הרפואי נשען בשלבים ראשונים על מחקרים בעכברים כמודל למחלות בקרב בני אדם. רשויות הבריאות וארגוני מימון אף דורשים תוצאות מניסויים בעכברים. עם זאת, כבר מהמאה שעברה מתפרסמות עבודות ודעות שלפיהן מודל העכבר אינו תמיד מתאים או מדמה את המתרחש במערכות גוף האדם. חיפוש בגוגל בהגדרה “עכברים הם לא אנשים" (באנגלית), העלה 61,000 תשובות, רבות מהן מצטטות מחקרים המצביעים על ההבדלים העקרוניים בין הפיסיולוגיה של עכברים ואנשים ותגובתם למחלות.

עתה מתפרסם במהדורה מוקדמת לפני דפוס של כתב העת PNAS מחקר שנבדקו בו ההבדלים בין אדם לעכבר, ברמת ביטוי גנים, בשלושה מצבים מעוררי דלקת - כוויות, חבלות ואנדוטוקסמיה (www.pnas.org/cgi/doi/10.1073/pnas.1222878110). המאמר הוגש לפרסום על ידי דייוויס וחב', השתתפו בו 39 חוקרים והוא ארך כעשר שנים. המאמר נדחה על ידי כתבי העת סאיינס ונייצ'ר מסיבות לא ידועות, והוא מטיל ספק ביעילות מודל העכבר ללימוד מצבי דלקת ואף מחלות אחרות.

עכבר מעבדה (אילוסטציה)

המחברים מציינים במאמרם, כי קרוב ל־150 התרופות לאלח דם שנלמדו בעכברים לא היו יעילות בטיפול בבני אדם. החוקרים אינם טוענים שמודל העכבר אינו מתאים ללימוד כל המחלות, אך ודאי שאינו מתאים במצבים שנבדקו. עכברים הרבה יותר עמידים לזיהומים ולרעלנים בדמם. לדוגמה, המנה של אנדוטקוסין הממיתה עכבר היא 25-5 מ"ג/ק"ג, בעוד שבאדם מנה נמוכה פי מיליון כבר גורמת הלם. כמו כן, באלח דם נחוצים פי מיליון יותר חיידקים בדם כדי להרוג עכבר מהמספר ההורג אדם.

החוקרים מצאו כי התגובה הגנומית של האדם לכוויות, חבלות ואנדוטוקסמיה דומה בשלושת המצבים, אך התגובה לשלושת המצבים אצל עכברים שונה ממצב למצב ואינה דומה כלל לזו של האדם. בין הגנים שביטויים משתנה משמעותית אצל האדם בתגובת הדלקת, התגובה של הגנים המקבילים אצל עכבר היא אקראית ואינה מתאימה לזו של האדם. ממצאים אלה אינם שוללים את מודל העכבר לניסויים בכל סוגי המחלות, אך מעוררים את החוקרים לשקול כל מערכת לגופו של עניין, ומעלים את החשיבות הרבה שיש לייחס לניסויים רפואיים בבני אדם.

ערך: איתן ישראלי, עיתון הרפואה