חדשות

פרידה: פרופסור שאול סוקניק ז''ל - הרופא שידע לתת

מנהל מחלקה פנימית ד' בסורוקה, פרופסור מוחמד אבו-שקרה, מספר על קודמו בתפקיד, הראומטולוג פרופסור סוקניק שהובא למנוחות בשבוע שעבר

"הוא היה בעל ידע רב מאוד ומוכן תמיד לעזור. דאג ברמה אישית למתמחים ולמומחים, וכמובן לחולים, והיווה לכולם דוגמא אישית. הוא ידע לתת וזו המורשת שהותיר אחריו", כך אומר פרופסור מחמוד אבו-שקרה, מנהל פנימית ד' במרכז הרפואי סורוקה בבאר-שבע על קודמו בניהול המחלקה, פרופסור שאול סוקניק ז"ל שהובא למנוחות בשבוע שעבר בבית העלמין בעומר. פרופסור סוקניק נפטר ממחלת הסרטן. הוא היה בן 69 במותו.

"אני, יליד אום-אל-פאחם, הגעתי לסורוקה ב-1986 ופרופסור סוקניק עזר לי רבות, גם כדי להתקבל להתמחות-על בראומטולוגיה בבית החולים בטורונטו, קנדה", סיפר פרופסור אבו-שקרה בשיחה עם "דוקטורס אונלי". "הוא היה המנטור שלי. בכול. למדתי ממנו רבות. הוא עזר ללא ליאות לחולים ומעולם לא שם עצמו מעל מישהו. החלפתי אותו כמנהל פנימית ד' לפני קצת יותר משנתיים, כשיצא לגמלאות". 

פרופסור שאול סוקניק ז"ל (צילום באדיבות דוברות סורוקה)

פרופסור שאול סוקניק ז"ל (צילום באדיבות דוברות סורוקה)

פרופסור שאול סוקניק ז"ל, בנו של הרופא שמואל סוקניק ז"ל שהלך לעולמו ב-1994, נולד באוקטובר 1943 בתל-אביב ונקרא על שמו של המשורר שאול טשרניחובסקי. הוא למד בבית הספר היסודי הר נבו, היה חבר בתנועה המאוחדת, סיים תיכון חדש והיה מוכר בעיר כשחקן כדורסל (הפועל ת"א ורמת גן), בכינוי החיבה שלו 'שאלול' וכאוהד מושבע של הפועל תל-אביב. "כל מי שהכיר אותו מקרוב זוכר את אהבתו לכדורסל ולספורט בכלל ואת אמרתו 'להיות אדום זה מחייב'". מגיל צעיר מאוד ידע כי ילך בעקבות האב ויפנה לרפואה. גם שניים מארבעת ילדיו הם רופאים.

את לימודי הרפואה החל שאול סוקניק באיטליה, אך סיים ב-1967 באוניברסיטת תל-אביב. את הסטאז' עשה בבילינסון, ולבסוף קשר את חייו בבאר-שבע, בנגב ובים המלח. במלחמת יום הכיפורים השתתף בקרבות ליד איסמעיליה ובין השנים 1981 ל-1983 התמחה בראומטולוגיה בבית החולים בטורונטו. ב-1989 מונה למנהל מחלקה פנימית ד', ניהל את היחידה לראומטולוגיה בבית החולים בבאר-שבע והיה יו"ר חטיבת הפנימיות.

שאול סוקניק מילא גם את תפקיד יושב ראש האיגוד הישראלי הארצי לראומטולוגיה, וכתב שלושה ספרים. אחד מהם, "ים המלח, אתר המרפא הטוב בעולם" אף תורגם לאנגלית. ספר נוסף שכתב עוסק במחלות מפרקים. "ממש לפני שהלך לעולמו הספיק לסיים ספר שלישי שטרם ראה אור", סיפר פרופסור אבו-שקרה. בסך הכול פרסם 160 מאמרים בעיתונות הרפואית-מקצועית, 30 מהם על תרומת ים המלח לרפואה.

נוסף לכך הוא מילא תפקידים בוועדות הבחינה של מתמחים והקים את עמותת ענבר התומכת בחולי מחלות מפרקים.

נושאים קשורים:  חדשות,  המרכז הרפואי "סורוקה",  פרופסור שאול סוקניק
תגובות
 
שלומי קודש
23.01.2013, 18:43

שאול יחסר לרבים מאוד מאיתנו - הוא קיים במלואו את האמרה "והעמידו תלמידים הרבה" - שאול העמיד דורות של סטודנטים, סטאז'רים ורופאים וחינך אותנו לא רק לרפואה אלא גם לדרך ארץ.

במסיבת הפרישה שלו התמלא אולם בעשרות רופאים שהוא חינך והעמיד. זו מורשת מופלאה שמוודאת שהוא לא ישכח!

לב ליכטנשטיין
23.01.2013, 18:58

יהיה זכרו ברוך

צחי בן ארויה
23.01.2013, 19:12

יהי זיכרו ברוך. היה המורה הראשון שלי בשנים הקליניות בלימודי הרפואה. איש יקר.

אריש נסים
23.01.2013, 19:41

היתה לי הזכות לעשות סטאז' במחלקה פנימית ד , בבית החולים סורוקה. פרופ סוקניק היה רופא מצוין , מדריך ומחנך , תמיד ברוח נעימה ובשקט נפשי. ללא ספק אחד הרופאים שעיצבו את דרכי כרופא.

חיים גולן
23.01.2013, 20:53

היה לי הכבוד והעונג להיות סטודנט של פרופ' סוקניק.
הצטערתי מאד לשמע הידיעה על מותו.
פרופ' סוקניק היה מהמורים היותר איכפתיים והיווה לדעתי דוגמא למה שידוע בשם "רוח בית הספר לרפואה בבאר-שבע".
מכאן אני שולח את תנחומי למשפחה.
יהי זכרו ברוך.

מיכל
23.01.2013, 21:11

במהלך שנת 2006 חליתי במחלה מוזרה שפגעה קשות בגפיי, כאביי היו ללא נשוא והנחמה היחידה בחיי באותה עת היה פרופסור סוקניק. לצערי, מחלתי לא פוצחה מעולם, הועלו סברות אך לא הייתה החלטה חותכת, פרופסור סוקניק ליווה אותי לל אורך ימי סבלי, סייע לי להתאשפז ללא מסע הייסורים של המיון, העניק לי יחס אבהי מנחם ותמיד ציין בפני כי הינו רק רופא ולא רופא אליל או קוסם... ידיו וידיעותיו מוגבלות... ומעולם לא חשש להודות שאין בידו פתרונים. לעד אזכור בליבי הרעוע את אישיותו האצילית שבימי שברי ידע להעניק לי מעט נחמה. צר לי על לכתו ל האיש היקר הזה.

עדו בוגנר
23.01.2013, 22:49

כמה חוכמה, כמה ידע, כמה סבלנות באיש אחד. ובעיקר ענוה.
זכיתי להיות מבין תלמידיו

רון גולן
24.01.2013, 16:27

איש יקר, מורה ומחנך למופת.
למרות התקופה הקצרה (יחסית) במחלקתו, שאול סוקניק הוא אחד הזיכרונות היקרים לי ביותר מימי ביה"ס לרפואה.
צר לי לשמוע על לכתו מאיתנו.
תנחומיי למשפחתו ולחבריו הקרובים
יהי זכרו ברוך