במחקר זה בחנו החוקרים באמצעות ניסויים אורודינמיים פולשניים ולא-פולשניים את ההשפעה של טאדאלאפיל (סיאליס, לילי) במתן חד-יומי על מדדים אורודינמיים בקרב גברים הסובלים מתסמיני מערכת השתן התחתונה, שניוניים להגדלה שפירה של הערמונית.
עוד בעניין דומה
בוצע ניסוי קליני מבוקר-אינבו, כפול-סמיות, אקראי ורב-מרכזים, שבו השוו בין טאדאלאפיל 20 מ"ג במתן חד-יומי לבין אינבו, במשך 12 שבועות. במחקר השתתפו גברים הסובלים מתסמיני מערכת השתן התחתונה, שניוניים להגדלה שפירה של הערמונית, עם וללא חסימת יציאת השלפוחית. הוערכו אורודינמיקות פולשניות ולא-פולשניות, הניקוד הבין-לאומי של תסמיני הערמונית ובטיחות כללית. נקודת הקצה הראשית של הניסוי הייתה שינוי בלחץ דטרוסור בקצב זרימת שתן מקסימלית.
רוב המדדים האורודינמיים נותרו ללא שינוי במהלך הניסוי, ללא הבדל לוואי סטטיסטי או קליני בין טאדאלאפיל לאינבו, לגבי שינוי בלחץ דטרוסור בקצב זרימת שתן מקסימלית (הבדל ממוצע בין טיפולים 2.2- ס"מ H20,יP=0.33) או כל פרמטר אורודינמי אחר שעבר הערכה, כולל קצב זרימת שתן מקסימלית, לחץ דטרוסור מקסימלי, מדד חסימת יציאת השלפוחית או קיבולת השלפוחית (כל המדדים, P>0.13).
טיפול בטאדאלאפיל הוביל לשיפור משמעותי בניקוד הבין-לאומי של תסמיני הערמונית (הבדלים ממוצעים בין טיפולים 4.2-, P<0.001). טאדאלאפיל נסבל היטב באופן כללי. רוב תופעות הלוואי היו קלות עד מתונות בחומרתן ומעט חולים הפסיקו את הניסוי עקב תופעות לוואי (טאדאלאפיל 2.0%, אינבו 1.0%).
החוקרים הסיקו כי טאדאלאפיל במתן חד-יומי לטיפול בתסמיני מערכת השתן התחתונה, שניוניים להגדלה שפירה של הערמונית, לא השפיע באופן שלילי על תפקוד השלפוחית, כפי שנמדד על ידי לחץ דטרוסור, בקצב זרימת שתן מקסימלית או כל פרמטר אורודינמי אחר שהוערך. גברים שקיבלו טאדאלאפיל דיווחו על שיפור משמעותי בניקוד הבין-לאומי של תסמיני הערמונית, עם פרופיל תופעות לוואי הדומה לזה שהתקבל בניסויים אחרים של טאדאלאפילמהתקופה האחרונה.
מקור: