דעות

מהי הדמות הרצויה של רופא העתיד?

רבים מהסטודנטים לרפואה כיום רואים את העיסוק ברפואה כמקור פרנסה מכובד, אך חסרים את תחושת השליחות, הסקרנות והברק בעיניים

לקראת יום האיידס הבינלאומי שחל בתחילת דצמבר, דווח בעיתון "הארץ" על מחקר של סטודנטית לרפואה מן הטכניון, רותם בייטנר-זמיר. המחקר נערך בהנחייתם של רופאים בכירים, ונמצא בו שכרבע מהסטודנטים אינם חפצים לעבוד עם נשאי איידס ועם חולי איידס. ממצא מטריד זה זכה למקום של כבוד בעמוד הראשון של העיתון, אך ההתייחסות לידיעה הייתה אפסית.

תגובה רשמית יחידה שמצאתי הובאה בגוף המאמר מאת יו"ר ועדת דיקני בתי הספר לרפואה, פרופ' לייטרסדורף, והיא מתייחסת לידע הלקוי של הסטודנטים על המחלה ולפחדים הטבעיים שיש להתגבר עליהם. הבעיה איננה נעוצה בידע של רזי מחלת האיידס או בפחדים של הסטודנטים. הרפואה רוויה בהתמודדויות קשות, ופחד מהן הוא טבעי. קל גם לפטור את המידע המטריד הזה בצקצוק לשון ובהגדרה של הסטודנטים כשייכים לדור ה-Y, קביעה שמשמעותה המעשית היא "זה מה יש".,

הבעיה נעוצה בתהליך הסינון והבחירה של המועמדות והמועמדים להיות רופאים. תנאי הסף לקבלה הופכים אחוז מזערי מאלו השואפים להיות רופאים, למועמדים בפועל. ציון פסיכומטרי של 750–770 (מתוך 800) וממוצע בגרות של 111 ומעלה הוא מחסום ראשוני בלבד שממנו עוברים לשלב הסינון הנוסף הנעשה בראיונות, מבדקי סימולציה ומבחני אישיות. על פניו נראה שהטובים ביותר מגיעים לבתי הספר לרפואה. האמנם?

כדי לענות על שאלה זו, חשוב לשאול: מהי הדמות הרצויה של רופא העתיד? מדובר בשאלה מורכבת שקשה לשלוף לה תשובה מן השרוול. מועצת הרופאים העליונה בבריטניה פרסמה דוחות ארוכים שבהם מוגדר היטב למה הבריטים שואפים. גם האמריקאים, האוסטרלים, ומדינות אחרות פרסמו מסמכים דומים. ישראל לעומת זאת, לא הגדירה כיצד צריך להיראות דור ההמשך של הרופאים. צורך בהגדרה ברורה ומפורטת ורלוונטית לישראל מונח לפתחם של חמשת הדיקנים של בתי הספר לרפואה בישראל. רק לאחר שאלה יגדירו את דמות הרופא הנדרש לחברה הישראלית, אפשר יהיה לבדוק באורח מדעי ומוקפד אם המדדים הקלאסיים של ציון בחינות הבגרות וציון במבחן הפסיכומטרי, ויתר על כן, מבחנים בסימולציה וראיונות אכן מנבאים את מידת ההצלחה. דהיינו, האם הרופאים בוגרי בתי הספר לרפואה כיום הם אכן אלה שהחברה בישראל רוצה וצריכה?

הסטודנטים היום הם פיקחים וידענים לא פחות מבעבר. רבים רואים את העיסוק ברפואה כמקור פרנסה מכובד, אך חסרים את תחושת השליחות, הסקרנות והברק בעיניים. הורדה קלה של הסף לקבלה ללימודי רפואה תגדיל את מספר המועמדים ככל שיידרש. מספר גדול יותר של מועמדים יאפשר לבחור, בעזרת הכלים שיגדירו הדיקנים, סטודנטים לרפואה שיהיו גם בקיאים וידענים וגם להוטים ונלהבים להתמודד עם הרפואה כפי שהיא – מורכבת, לעתים מעוררת חשש ולעולם מאתגרת. רופאים אלה יהיו טובים יותר לכולנו.

נושאים קשורים:  דעות,  איידס,  סטודנטים לרפואה,  לימודי רפואה בישראל
תגובות
רופא
03.01.2013, 09:02

חבל שכתבת טור דעה מבלי להתעמק בנתוני המחקר שפורסמו בהארץ. מדובר היה על סטודנטים בשנות הלימודים הראשונות, לפני כל חשיפה לתחום הקליני (או חשיפה דלה ביותר במסגרת קוסי חשיפה למיניהם). ניתן לראות סטודנטים אלו כמייצגים באופן כללי את אוכלוסית הסטודנטים ולאו דווקא את הסטונדטים לרפואה.
נכון יותר היה לבצע את המחקר על סטודנטים לרפואה בנשים קליניות, אם כי אז יש סיכוי שהתוצאות "הסנסצניוניות" היו אובדות.
לגבי הצעתך לפתוח את ההרשמה ליותר סטודנטים והלגביר את המיון בתהליך של ראיונות - התוצאה תהיה סכומי עתק שישקיע כל מועמד בקורסי הכנה וכו' כפי שכבר קיימים לסימולציות מס"ר.
עדיף להשקיע את הכסף בחינוך הוליסטי וטוב יותר בשנים הקליניות.

שיבולת
04.01.2013, 10:40

מסכים עם כל מילה למעט הביקורת על העמקות , שודאי מאפיינת את פרופ' דולברג.

כרופא בהדסה הישנה והטובה בירושלים אני רחוק מכל תרבות ההכנות על גבי הכנות שמשקיעים בני המעמד הגבוה מערי גוש דן.

מותר להתכונן ("לסמלץ") אבל חשוב יותר להתבונן ובזה חינוך הוליסטי מתחיל.

חיים גולן
03.01.2013, 17:10

מסכים מאד עם פרופ דולברג לגבי הורדת הסף הדרוש ללימודי רפואה.
איפה העידן שבו הקריטריון לקבלה לבית הספר לרפואה בבאר שבע היה ציון מעל 80 בשתי מקצועות בבגרות + ראיון אישי.
אם מסתכלים אחורה, הרי שהרופאים שנבחרו בשיטה זו אינם נופלים (ראו איזה תפקידים הם ממלאים היום) ואולי עולים על הרופאים הנבחרים ב"שיטות החדשות".

אלכס קונדריאה
04.01.2013, 07:46

מעניין לדעתי לבנות פרופיל ולמדוד את הצלחתם של הישראלים שלמדו או לומדים כעת בחו"ל.
הם לדעתי "קבוצת ביקורת" מעניינת מאוד ואולי תעזור בבניית פרופיל הרופא הרצוי.

עירית קראוזה
04.01.2013, 10:24

הדברים נכונים וראויים מאד!
תהליך הבחירה הקשה והמורכב שעוברים מועמדים לבית הספר לרפואה אינו מבטיח בחירה של הראויים ביותר. האם אנחנו מחפשים את אלה היודעים לענות מהר יותר על שאלות מטמתיות? או אולי את אלה ששיננו טוב יותר את רשימת המילים הארכאיות בעברית? או אולי אלה שעשו אין ספור קורסי הכנה למבחנים פסיכומטריים והשתתפו גם בקורסי הכנה לראיונות ומבחני סימולציה של בתי הספר לרפואה ומדקלמים תשובות אחידות על השאלות שנשאלות בהם? ולנו יודעים איזה רופא אנחנו רוצים שיטפל בנו, בילדנו והורינו. לא ניתן, לדעתי, לכמת או להגדיר את "דמות הרופא האידיאלית", רק כשאתה צופה במישהו בעבודתו, אתה יכול לדעת איזה מין רופא הוא.
הדרך הטובה ביותר, אם כי יקרה, היא לאפשר לכל המועמדים העומדים בקריטריונים מינימליים, דהיינו תעודת בגרות עם ציונים מעל הממוצע, ראיון אישי שמנפה את אלה עם הפרעות אישיות בולטות, שירות צבאי או שירות למען הקהילה, להתקבל לשנה ראשונה לבית הספר לרפואה. ניתן לדעת אם האדם מתאים להיות רופא אך ורק מהתנהגותו ליד מיטת החולה, מהאחריות שהוא לוקח על המטופלים שלו, מההתלהבות שהוא מגלה ללמוד חומר רב ולעיתים לא מעניין במיוחד, מהברק בעיניים וכמובן מהיכולת לעמוד בהצלחה בעול המבחנים, העבודות, שעות העבודה הארוכות ובעיקר בקושי העצום לטפל בבני אדם במצוקה. היום רוב רובם של אלה מתחילים ללמוד רפואה מסיימים את הלימודים, האם כל אלה שהתחילו אכן ראויים להיות רופאים? בגלל שמספר המתקבלים נמוך, לא ניתן "לוותר" על סטודנטים במהלך הלימודים, למרות שיש כאלה שלדעת כל הם לא מתאימים לעסוק ברפאוה.
שום מבחן או ראיון לא יכול לנבא את היכולות האלה, לכן הניפוי צריך להעשות תוך כדי הלימודים. לשם כך כך חייבת להיות לסטודנטים גישה לחולים (תחת פיקוח והשגחה) כבר משנת הלימודים הראשונה, כדי שגם הם וגם מוריהם יוכלו לבדוק האם הם מתאימים להיות רופאים.
ועוד דבר, הגורם החשוב ביותר, למעט כמובן אישיותו של הסטודנט עצמו, הוא אישיות המורים שמלמדים אותו. אנחנו, כמורים, צריכים להקדיש יותר זמן ומחשבה ללימוד הצד האנושי שברפואה ולהוות דוגמא בהתנהגותנו שלנו ל"איך צריך להיות רופא".

ירון
07.01.2013, 13:04

הדרך שאת מציעה נחמדה בתאוריה אבל לא מעשית.

אין את המשאבים לבצע את זה. מעבר לכך שהיא לא יעילה גם עבור המערכת וגם עבור הסטודנטים.
ניפוי משמעותי לפני תחילת הלימודים היא הדרך הנכונה. ואז אפשר להתווכח מהי הדרך הנכונה לבצע את זה.

נ.נ.
04.01.2013, 11:53

אין לי תשובה לגבי דמות הרופא האידאלי.
גם אין דינו של פתולוג או רדיולוג כדינו של רופא המשפחה או פסיכיאטר, לא כל הרופאים צריכים להיות באותה תבנית.
מסכים במאה אחוז לגבי השפעת אישיותם של המורים.
תקופת הלימוד הקליני, ההתמחות והתמחות העל היא מעל 10 שנים ואישיותו של הסטודנט מתפתחת ומתעצבת בתקופה זו, גם כתלות במודלים אותם הוא רואה.
אני חייב לציין שברוב שנות לימודי זכיתי ללמוד ממורים שהיו מופת גם במקצועיותם וגם באישיותם.

יוני
04.01.2013, 13:24

כסטודנט לרפואה, אני מציע אפשרות אחרת
יתכן, שהסטודנטים מגיעים חדורי מוטיבציה וברק בעיניים, אך המערכת שוחקת אותם לרמה של טכנוקרטים אגואיסטים.
מהמירוץ אחרי ציונים במבחנים קטנוניים במהלך התואר, דרך שכר הרעב בסטאז (שמגיע לאחר שש שנים בהן האוניברסיטה מערימה קשיים על הסטודנט העובד) ועד המשמרות הבלתי אפשריות בהתמחות.
כשאחרי זה עוד קוראים את הטוקבקים באיזה אתר חדשות, יש רצון להסתגר ולעשות לביתך.
אני לא טוען שזה טוב. רק שזה יכול להיות הסבר...

אורי אגמון
05.01.2013, 20:19

מילים כדורבנות.

חנן נטר
08.01.2013, 22:18

אין לי אלא לצתת את דבריו של ח"כ פרופ' אריה אלדד, שאני לא מסכים אתו בכלום חוץ מהמשפט הבא:
"לא הייתי רוצה שלרופא שיטפל בי יהיה ציון פסיכומטרי של 780 "
והמבין יבין.

פ.ע.
13.01.2013, 12:09

לצערי הרב הדור החדש אכן חסר את תחושת השליחות.
רפואה איננה רק מקצוע אלא דרך חיים עם כל האחריות המוטלת על הרופא בשעות הפעילות ומחוצה להן.
רק ידע ולימודים אינם מספיקים לעניות דעתי כדי להיות רופא טוב.צריך להיות גם בן אדם שיכול ליצור קשר עם האחרים ,להיות מסוגל לחוש חמלה,לפתח את זה לא רק בהקשר למורים .
המערכת תלויה בשינויים הסביבתיים החברתיים והטכנולוגיים אך גם המשפטיים שעוברים על כולנו.החוכמה היא להתגבר על זה ולא לשקוע במרוץ בלבד.
אנחנו עדיין עובדים עם בני אדם ולא עם מכונות.
פסיכיאטרית

ד"ר גור רות.
14.01.2013, 20:17

יש לי רק שתי הערות על הכתוב:
הערה ראשונה היא שפני הסטודנטים כפני הדור. לפני דור אחד רוב האנשים העובדים ראו בעבודתם שליחות - ולא משנה אם עבדו במשרד החוץ או בעיריה או כרופאים. הקיבוצניקים והמושבניקים היו מלח הארץ ולא היה צורך בשום הטבות כספיות כדי לעודד מישהו להיות קרבי בצבא. היו אנשי חלקאות יהודים היו עוזרות בית יהודיות וכן הלאה. פני הדור השתנו. החברה הפכ הלהיות חמרנית. התנאים בארץ השתנו. כשאני הייתי ילדה המתנת 10 שנים לקו טלפון והיה רק ערוץ אחד. מי שהיה נוסע לחו"ל היה מביא לגו לכולם... כיום - רמת החיים עלתה פלאים וכל התנאים השתנו. התחרות היא ארחת החינוך הוא אחר והחמרניות שולטת בכל פיסה טובה בארץ. אינך יכול לגדל סטודנטים בעלי שליחות כשהדור ממנו הוא יצאו חי על ערכים אחרים. הבט סביבך - אין יותר דברים כאילה. העולם השתנה ואין לחזור לאחור. יש להתסגל למציאות להביט בעיניה להיות פרואקטיבים ולחפש את הרופא החדש.
איני אומרת את זה כי זה מוצא חן בעיני - אני אומרת את זה כי זה המצב והתעלמות ממנו והתרפקות על העבר לא יועלו לנו.
הערה שניה:
הייתי מאד רוצה לנפות סטודנטי לפי אישיותם וכן הלאה ולוותר על החכמה. ברם אולם יש שני משכולים בדרך למימוש החלום - מכשול ראשון הוא שעדיין אל התפתחו כלים מספיק חדים להבחנה באישיות המ גם שאישיות ואינטיליגנציה רגשית הם דבר מתפתח ומשנה חליפות לבקרים. גם לו ידעת לאבחן כעת סטונדט עם תכונות כאילה ואחרות - חוויות חייו ישנו את אופיו כמה וכמה פעמים כך שעד שיסיים את חוק לימודיו יהיה בפניכם סטודנט אחר לגמרי. מכשול שני חמור בהרבה הוא העובדה המצערת כי אנו לא התמודדנו מעולם עם כמות הידע שאיתה מתמודד כל סטודנט ממוצע היום. סטודנטים נדרשים יותר ויותרלבקיאות בפרטי פרטים של ידע שהולך ורב מיום ליום, כאשר המודל של הבוחנים - קרי אנחנו זה התמצאות בפרטים שאנו כרופאים מומחים איננו יודעים להתמצא בהם. זו הדרישה של בתי המשפט זו הדרישה של קהל הלקוחות, ובתנאים כאילה - אם נוריד את סף הקבלה נואשם בכך שאנו סוחטים את כספיהם של ילדים תמימים בכך שהם ישלמו לימודים שאין להם שום סיכוי לסיים. האם תסכימו להוריד גם את הדרישות ואת הרף המשפטי של המקצוע?
חוץ משתי נקודות אילו מדובר במאמר מצויין שהייתי מאושרת לו היה מתגשם אפילו חלקיק ממנו...