לקראת יום האיידס הבינלאומי שחל בתחילת דצמבר, דווח בעיתון "הארץ" על מחקר של סטודנטית לרפואה מן הטכניון, רותם בייטנר-זמיר. המחקר נערך בהנחייתם של רופאים בכירים, ונמצא בו שכרבע מהסטודנטים אינם חפצים לעבוד עם נשאי איידס ועם חולי איידס. ממצא מטריד זה זכה למקום של כבוד בעמוד הראשון של העיתון, אך ההתייחסות לידיעה הייתה אפסית.
עוד בעניין דומה
תגובה רשמית יחידה שמצאתי הובאה בגוף המאמר מאת יו"ר ועדת דיקני בתי הספר לרפואה, פרופ' לייטרסדורף, והיא מתייחסת לידע הלקוי של הסטודנטים על המחלה ולפחדים הטבעיים שיש להתגבר עליהם. הבעיה איננה נעוצה בידע של רזי מחלת האיידס או בפחדים של הסטודנטים. הרפואה רוויה בהתמודדויות קשות, ופחד מהן הוא טבעי. קל גם לפטור את המידע המטריד הזה בצקצוק לשון ובהגדרה של הסטודנטים כשייכים לדור ה-Y, קביעה שמשמעותה המעשית היא "זה מה יש".,
הבעיה נעוצה בתהליך הסינון והבחירה של המועמדות והמועמדים להיות רופאים. תנאי הסף לקבלה הופכים אחוז מזערי מאלו השואפים להיות רופאים, למועמדים בפועל. ציון פסיכומטרי של 750–770 (מתוך 800) וממוצע בגרות של 111 ומעלה הוא מחסום ראשוני בלבד שממנו עוברים לשלב הסינון הנוסף הנעשה בראיונות, מבדקי סימולציה ומבחני אישיות. על פניו נראה שהטובים ביותר מגיעים לבתי הספר לרפואה. האמנם?
כדי לענות על שאלה זו, חשוב לשאול: מהי הדמות הרצויה של רופא העתיד? מדובר בשאלה מורכבת שקשה לשלוף לה תשובה מן השרוול. מועצת הרופאים העליונה בבריטניה פרסמה דוחות ארוכים שבהם מוגדר היטב למה הבריטים שואפים. גם האמריקאים, האוסטרלים, ומדינות אחרות פרסמו מסמכים דומים. ישראל לעומת זאת, לא הגדירה כיצד צריך להיראות דור ההמשך של הרופאים. צורך בהגדרה ברורה ומפורטת ורלוונטית לישראל מונח לפתחם של חמשת הדיקנים של בתי הספר לרפואה בישראל. רק לאחר שאלה יגדירו את דמות הרופא הנדרש לחברה הישראלית, אפשר יהיה לבדוק באורח מדעי ומוקפד אם המדדים הקלאסיים של ציון בחינות הבגרות וציון במבחן הפסיכומטרי, ויתר על כן, מבחנים בסימולציה וראיונות אכן מנבאים את מידת ההצלחה. דהיינו, האם הרופאים בוגרי בתי הספר לרפואה כיום הם אכן אלה שהחברה בישראל רוצה וצריכה?
הסטודנטים היום הם פיקחים וידענים לא פחות מבעבר. רבים רואים את העיסוק ברפואה כמקור פרנסה מכובד, אך חסרים את תחושת השליחות, הסקרנות והברק בעיניים. הורדה קלה של הסף לקבלה ללימודי רפואה תגדיל את מספר המועמדים ככל שיידרש. מספר גדול יותר של מועמדים יאפשר לבחור, בעזרת הכלים שיגדירו הדיקנים, סטודנטים לרפואה שיהיו גם בקיאים וידענים וגם להוטים ונלהבים להתמודד עם הרפואה כפי שהיא – מורכבת, לעתים מעוררת חשש ולעולם מאתגרת. רופאים אלה יהיו טובים יותר לכולנו.