פעילות יתר של שלפוחית השתן

פסוטרודין עדיפה מפלסבו ומטולטרודין לטיפול בפעילות יתר של שלפוחית השתן

במחקר זה נבחן השימוש הקליני בפסוטרודין לטיפול בפעילות יתר של שלפוחית השתן

09.01.2013, 10:06

פעילות יתר של שלפוחית השתן היא תסמונת סימפטומטית המתבטאת בדחיפות במתן שתן, בתדירות גבוהה של מתן שתן ובמקרים בנוקטוריה (הטלת שתן לילית). אי-נקיטת שתן בדחיפות, אינה מופיעה בכל המקרים. אין קורלציה ישירה בין תסמונת זו לפעילות יתר של הדטרוסור, שהיא ממצא אובייקטיבי במהלך בדיקה אורודינמית - התכווציות לא-רצוניות הניתנות להבחנה.

בפתופיזיולוגיה ניתנה בעשור האחרון תשומת לב רבה לחלק האפרנטי/סנסורי של רפלקס מתן השתן. יש לאבחן גורמים אנטומיים וזיהומיים או להוציאם מכלל אפשרות. אבחנה של פעילות יתר של שלפוחית השתן נעשית בעיקר באמצעות נטילת פרטים היסטוריים, אך בדיקות אחרות עשויות להידרש עבור חולים ספציפיים.

כיום הטיפול משלב אמצעים התנהגותיים, הסבר טוב של המצב, תרגול ופיזיותרפיה של רצפת האגן, ושימוש תדיר בתרופות. עד לאחרונה התרופות השכיחות במסגרת טיפול פרמקולוגי היו תרופות אנטי-מוסקריניות. פסוטרודין (טוביאז, פייזר) היא תרופה אנטי-מוסקרינית חדשה יותר ויציבה יותר מבחינה פרמקודינמית בהשוואה לטולטרודין. פסוטרודין נחקרה בצורה נרחבת, תוך שימוש במינונים שונים והשוואות לפלסבו ולטולטרודין, בקבוצות גיל שונות ובתנאים שונים.

החוקרים הסיקו כי פסוטרודין עדיפה על פני פלסבו וטולטרודין בטווח הקצר ובטווח הארוך, ופרופיל הבטיחות שלה מקובל יותר.

מקור:

Overactive bladder, differential diagnosis, and clinical utility of fesoterodine: Wyndaele JJ., Int J Gen Med. 2012; 5:943-51. Advanced Online Publication.

נושאים קשורים:  פעילות יתר של שלפוחית השתן,  פסוטרודין,  תרופות אנטי-מוסקריניות,  טולטרודין,  מחקרים
תגובות