דעות

לחזק את מערכת הבריאות הציבורית ולהפנות אליה משאבים

עלינו להפוך את כל המשאבים העומדים היום לרשות כל מערכת הבריאות לזמינים גם למערכת הציבורית

דו"ח של ה-OECD מנובמבר 2012 קבע שמערכת הרפואה הראשונית של ישראל צריכה להיות מודל למדינות אחרות. אמנם מערכת בתי החולים מפגרת על פי הדו"ח וזקוקה לשיפור, אך הרוח הכללית הייתה חיובית ביותר. אידיליה זו גורמת לכלכלנים בכירים להסיק את המסקנה הכלכלית המתבקשת שאין צורך להפנות משאבים נוספים למערכת כה יעילה ומצוינת. האמנם?

עם ישראל מצביע ברגליים, או יותר נכון בכרטיס האשראי, ומביע אי-אמון גורף בסל השירותים הבסיסי. מעל 80% מאזרחי ישראל רוכשים ביטוחים משלימים או פרטיים, המגבים ומרחיבים את הסל הבסיסי, ובעיקר מאפשרים להם לבחור היכן להיות מטופלים ועל ידי מי.

על פי דו"ח מצב האומה שפורסם בימים אלה על ידי מכון טאוב, הציבור בישראל מוציא כיום יותר ויותר על רכישת שירותי רפואה, ועקב כך נאלץ לקצץ הוצאות אחרות של משקי הבית. הציבור בישראל מוציא מכיסו על שירותי רפואה 64% יותר מאשר ב-1994, ואילו ההוצאה הציבורית על בריאות ירדה לכ-58% בהשוואה לכ-70% ב-1996.

הוצאה ציבורית על שירותי רפואה

דוגמה נוספת לעתיד הקודר הם הביטוחים הסיעודיים. ישראל נמצאת כיום במקום השלישי בעולם בקצב הזדקנות האוכלוסייה. תוחלת החיים בישראל עומדת כיום על 81.6 שנים, ושיעור הנזקקים לטיפול סיעודי מבין הקשישים הוא הגבוה מבין מדינות ה-OECD. על פי דו"ח טאוב, כ-50% מהנטל הכלכלי מגיע מהכיס הפרטי ומהביטוחים הפרטיים בהשוואה ל-0% בצרפת, איסלנד צ'כיה והולנד, ושיעורי השתתפות נמוכים הרבה יותר ברובן המכריע של מדינות ה-OECD.

הוצאה על טיפול סיעוד ממושך לפי מקורות מימון

וכל זאת למה? כי בשעת משבר וצורך, הציבור בישראל לא רוצה להתאשפז בבתי חולים שבהם ממוצע התפוסה נושק ל-100%. הציבור רוצה לשמור על זכותו לבחור במטפל ולקבל חוות דעת שנייה, זכות הנמנעת ממנו בבתי החולים הציבוריים עקב כללי הביטוחים המשלימים והפרטיים. הציבור רוצה שהטיפול יתבצע על ידי טובי הרופאים, והנגישות אליהם קלה יותר במערכת הפרטית.

לפער בזמינות ובנגישות יש מחיר. ראשית, בעלי היכולת מקבלים את מבוקשם הן בייעוץ והן בטיפול במערכת הפרטית. שנית, נוצר פער משמעותי במשאבים העומדים לרשות המערכת הציבורית לעומת הפרטית. כלל בסיסי בכלכלה הוא "שאין כסף חופשי על השולחן" - הצוות הרפואי מתוגמל יותר במערכת הפרטית, ולכן הוא עובר אליה על חשבון המערכת הציבורית.

אם ברצוננו לחזק את מערכת האשפוז הציבורית, ולאפשר לה לשמור על המשאב האנושי היקר העומד בבסיס מצוינותה, עלינו להפוך את כל המשאבים העומדים היום לרשות כל מערכת הבריאות לזמינים גם למערכת הציבורית. הפיכת מערכת הבריאות הציבורית לזמינה גם למבוטחי הביטוחים הנוספים מחייבת אמנה ציבורית שתבטיח זמינות ונגישות לכל, גם ל-20% שידם אינה משגת לרכוש ביטוחים אלה.

- פורסם לראשונה בכלכליסט

נושאים קשורים:  דעות,  מערכת הבריאות הציבורית,  ארגון ה-OECD
תגובות
 
דר' רוטמן
31.12.2012, 11:48

הפיתרון איננו להזרים משאבים ולנסות לחזק מערכת ציבורית באופן עיוור כל עוד המערכת הציבורית הינה מנוצלת על ידי המערכת הפרטית.
הפיתרון טמון בהחלשתה של המערכת הפרטית באמצעות ההפרדה המוחלטת בין שתי המערכות, הציבורית והפרטית, עם איסור מוחלט לרופאים לעבוד בשתי המערכות במקביל ולחייב את בית החולים הפרטי עבור הטיפול בחולים שהסתבכו אצלם והועברו להמשך טיפול במערכת הציבורי.
בהתחלה כל מיני רופאים "כוכבים" (המרחאות עם כל המשתמע מהן) יעזבו את המערכת הציבורית לטובת הפרטית וזה ישחרר משאבים כספיים רבים לטובת המערכת הציבורית.
בהמשך, רופאים טובים באמת אשר בחרו לעבוד באופן בלעדי במערכת הציבורי יתחילו לפרוח ולהתקדם, תוך כדי עלייה מתמדת ברמה ובשרות של המערכת הציבורי.
בעזרת מהלך זה, תוך זמן קצר הרפואה הפרטית תיחלש קשות והרפואה הציבורית תיפרח מחדש, לא תהיה מנוצלת יותר והרופאים ינהרו חזרה אליה.

אין מצב שהמערכת הפרטית במדינת ישראל תבנה בתי חולים פרטיים עם מסלול התמחות אקדמי כי כל מה שמעניין אותה זה כסף.
אין מצב שהמערכת הפרטית תטפל בחולים שהסתבכו אצלם ותספוג הפסדים (כיום ההפסדים של הסיבוכים של המערכת הפרטית סופגת המערכת הציבורית.

דר' רוטמן