דיכאון

השפעת טיפול בדיכאון במהלך ההיריון על התנהגות היילוד

במחקר שבחן את השפעת הטיפול בתרופות מקבוצת SSRI או Venlafaxine במהלך ההיריון, לא נמצאה השפעה של החשיפה לתרופות נוגדות דיכאון על האינטליגנציה או על ההתנהגות של הילדים

23.12.2012, 11:20

בהחלטה על מתן טיפול תרופתי לדיכאון לנשים הרות מובא בחשבון הסיכון האפשרי להשפעה טרטוגנית של התרופות, לעומת הסיכון לאם וליילוד עקב הדיכאון עצמו. SSRIs וכן Venlafaxine, תרופות נוגדות דיכאון הנמצאות בשימוש במהלך ההיריון באופן שכיח, חודרות את השליה ולפיכך עלולות להשפיע על התפתחות מוח העובר. ידוע כי דיכאון שאינו מטופל כרוך בסיבוכי היריון, בלידת יילוד מת, בפגות, בפגיעה בגדילה, במומים, בפגיעה קוגניטיבית ובפסיכופתולוגיה.

במחקר זה נכללו משתתפות שפנו טלפונית למרכז הייעוץ בבית חולים לילדים בטורונטו לגבי חשיפה לתרופות במהלך ההיריון. נכללו ארבע קבוצות של משתתפות: משתתפות שטופלו ב-Venlafaxine במהלך ההיריון (62 משתתפות), משתתפות שטופלו ב-SSRI במהלך ההיריון (62 משתתפות), משתתפות שסבלו מדיכאון והפסיקו את הטיפול בתרופות נוגדות דיכאון לפני ההיריון (54 משתתפות), ומשתתפות בריאות ששימשו קבוצת ביקורת (62 משתתפות שפנו לגבי תרופה הידועה כלא טרטוגנית). 6-9 חודשים לאחר הלידה בוצעה פניה מחודשת למשתתפות על מנת לאסוף מידע לגבי מהלך ההיריון, משך הטיפול התרופתי, הנקה, ומצבה של האם. כאשר הגיעו הילדים לגיל 3–7 הם והאמהות עברו מבחן פסיכומטרי (Wechsler) וכן הערכה של פרופיל ההתנהגות שלהם (באמצעות Child Behavior Checklist וכן Conner's Parent Rating Scale).

משך הטיפול הממוצע במהלך ההיריון בנשים שטופלו תרופתית היה 30 שבועות. אפיזודה של דיכאון במהלך השנה הראשונה לחיי הילד נראתה אצל 79.6% מהנשים שלא טופלו, אצל 50% מהמטופלות ב- Venlafaxine, אצל 66.1% מהמטופלות ב-SSRI ואצל 3.2% מהנשים הבריאות.

לא נמצא הבדל מובהק בין ילדים לאמהות שטופלו בנוגדי דיכאון במהלך ההיריון לבין ילדים שנולדו לאמהות הסובלות מדיכאון ולא קיבלו טיפול באף אחד ממדדי האינטליגנציה או ההתנהגות, וכן לא נמצא הבדל בין ילדים שנולדו לאמהות שטופלו בנוגדי דיכאון מקבוצות שונות. ילדים לאמהות שטופלו בנוגדי דיכאון היו בעלי IQ נמוך מזה של ילדים לאמהות בריאות. ילדים מכל שלוש הקבוצות של אמהות שסבלו מדיכאון סבלו יותר מבעיות התנהגות מאשר ילדים לאמהות בריאות, אולם רק לגבי אחד המדדים תוצאה זו הייתה מובהקת.

ההפרשים בין ה-IQ של האם ל-IQ של הילד היו דומים בכל 4 הקבוצות. לא נמצא קשר בין מינון הטיפול ומשך הטיפול לבין ה-IQ של הילד. ה-IQ האמהי ומין הילד נמצאו גורמים מנבאים לגבי ה-IQ של הילד, וחומרת הדיכאון האמהי במהלך ההיריון או בזמן הבדיקה נמצאה גורם מנבא לגבי הפרעות התנהגות של הילד. מינון או משך הטיפול בנוגדי דיכאון במהלך ההיריון לא נמצא כגורם מנבא לגבי אף אחת מהתוצאות.

11.3% מהילדים לאמהות שטופלו בנוגדי דיכאון במהלך ההיריון אובחנו כבעלי poor neonatal adaptation signs – התנהגויות אופייניות ליילודים לאחר חשיפה לנוגדי דיכאון במהלך ההיריון, וכוללות עצבנות, טכיפניאה, טונוס ירוד, מצוקה נשימתית, בכי חלש ודסטורציה בהאכלה. לא נמצא הבדל בין ה-IQ של ילדים אלו לזה של ילדים אחרים שנחשפו לנוגדי דיכאון במהלך ההיריון, אולם נמצא שיעור גבוה יותר של הפרעות התנהגות משמעותיות קלינית.

החוקרים מסכמים כי התוצאות אינן מעידות על השפעה של תרופות נוגדות דיכאון על האינטליגנציה או על ההתנהגות של היילוד בעתיד. דיכאון שאינו מטופל במהלך ההיריון קשור בהיארעות מוגברת של דיכאון לאחר הלידה.

ערכה: ד"ר ורד פרכטר
מקור:

Nulman et al.; Neurodevelopment of Children Following Prenatal Exposure to Venlafaxine, Selective Serotonin Reuptake Inhibitors, or Untreated Maternal Depression, Am J Psychiatry. 2012 Nov 1;169(11):1165-74

נושאים קשורים:  דיכאון,  לידה,  היריון,  נוגדי-דיכאון,  SSRI,  טרטוגן,  Venlafaxine,  מחקרים
תגובות