דעות

מערכת הבחירות: בבריאות אין בחירה בין ימין ושמאל

כשמדובר בבריאות אין מקום להבדלים בין שמאל לימין, ועל כל פוליטיקאי להתחייב לדאוג לבריאות תושבי המדינה, למנוע פגיעה ברפואה הציבורית ולפעול למען הגדלת ההשקעה בבריאות

אם לשפוט לפי מעשים, מערכת הבריאות אינה בראש סדר העדיפויות של הפוליטיקאי הישראלי המצוי, שהרי אצלו "העיקר הבריאות" הוא מס שפתיים בלבד. התוצאה היא שהזקנה אולי אינה אותה זקנה, אבל המסדרון אותו מסדרון, במספר המיטות לנפש ישראל ניצבת במקום האחרון בעולם - והרופאים כורעים תחת העומס וסל הבריאות מייחל לעדכון.

קשה לדעת כיצד תתפתח הסוגיה האיראנית ואי אפשר לצפות את פני הכלכלה - אך בטוח שגם בקדנציה הבאה אנשים יחלו, יזדקקו לטיפול רפואי, לתרופות ולרפואה מונעת, משקמת ותומכת. כל שקל שיושקע בבריאות - תוצאותיו יורגשו כמעט באופן מיידי.

באמצע שנות ה-90 חוקקה ישראל את אחד החוקים המתקדמים בעולם לביטוח בריאות ממלכתי, אך בהיעדר עדכון הולם, ללא התאמות לדמוגרפיה ולהזדקנות האוכלוסייה, נשחקה יכולת המבטחים להעניק שירות מיטבי.

כשהשירות הציבורי אינו עונה על הצרכים, האזרח נאלץ להוציא מכיסו. כך נוצרים פערי נגישות לשירותים: בעלי היכולת מוציאים פי 3.5 עד פי 4 על בריאות לעומת עניים יותר, המזניחים את בריאותם. יותר ויותר אנשים אינם מסוגלים לרכוש כיום תרופות ולקבל טיפול רפואי חיוני בשל היעדר אמצעים, וכאשר מטופלים נאלצים לוותר על תרופות הם נזקקים ליותר שירותי אשפוז - והחיסכון נהפך להוצאה ציבורית מוגדלת. זאת, כאשר שיעור ההוצאה הפרטית מסך כל ההוצאה לבריאות בישראל הוא בין הגבוהים בעולם.

בבחירות הקרובות יעמדו מצעי המפלגות למבחן הציבור. כשמדובר בבריאות, אין מקום להבדלים בין שמאל לימין. אלה כאלה, המבקשים מדריך לעשייה בתחום, מוזמנים לאמץ את דו"ח ועדת אמוראי - הוועדה האחרונה שבדקה את מערכת הבריאות, לפני כעשור, ואשר מסקנותיה נכונות גם כיום. הדו"ח היטיב להגדיר את יחסי הגומלין שבין מערכת הרפואה הציבורית לפרטית; את תרומת הרופאים לייעול פעילותה של הרפואה הציבורית; את תנאי העסקתם והשתכרותם של הרופאים ואת ההכרח בשמירה על רמתם המקצועית.

הוועדה המליצה על עדכון אוטומטי של עלות סל הבריאות; על הקמת רשות שתדאג לתמחור ריאלי של תעריפי בתי החולים והמרפאות, תקבע אופי ודפוסי התקשרות ותשמש כגורם מפקח ומווסת; על תאגוד בתי החולים; על בחינה מחודשת של מפתחות התקינה, מתוך מגמה להתמודד עם המחסור ברופאים ועם בעיות העומס; על טיפול במקצועות במצוקה; ועל ביטול ההשתתפות העצמית במימון שירותי הבריאות.

על כל פוליטיקאי להתחייב לדאוג לבריאות תושבי המדינה, למנוע פגיעה ברפואה הציבורית ולפעול למען הגדלת ההשקעה בבריאות, במטרה להבטיח רפואה מודרנית, מתקדמת ושלמה. דבר זה תלוי בכל חבר כנסת לעתיד. התחייבות זו צריכה לבוא לידי ביטוי במצע של כל מפלגה ומפלגה - והאזרחים יצביעו ויבחרו בחירה בריאה.

*פורסם לראשונה ב"דה מרקר"

נושאים קשורים:  דעות,  מערכת הבריאות הציבורית,  סל הבריאות,  מחסור במיטות אשפוז,  דו"ח ועדת אמוראי
תגובות
 
עדו
31.10.2012, 23:39

הפוליטיקאי פועל על פי סדר עדיפויות שנקבע ומושפע מרצון הציבור :
כך, לפני שנה, כאשר מחיר הקוטג' כיכב בראש חוצות - זה עניין את הפוליטיקאים.
ועוד : קריאות מחאה הושמעו לנוכח העלאת מחיר הדלק הדליקו נורה אדומה אצל הפוליטיקאים.
המצב ברפואה הציבורית , האישפוזית והקהילתית כאחת, הוא תוצר של ממשלות קודמות וותיקות
והרושם שהוא הרבה פחות חשוב בעיני הציבור בהשוואה לנסיקת מחירי הדיור ומצוקת הדיור.

יואל דןנחין
01.11.2012, 05:40

טעות בידי אידלמן
יש ויש הבדל בין ימין ושמאל

בין סדר עדיפויות של הפרטת שרותי בריאות והתנערות מדאגה לפרט לבין ההפך מזה .
זה ההבדל בין ימין ושמאל הרבה יותר חריף מאשר ההבדל בשאלות חשובות כמו הפצצה , התנחלות
והתנהלות משרד החוץ.

כן , אני ממש לא אוביקטיבי.