שברים המתרחשים עקב נפילה, הם גורם מרכזי לתחלואה ולתמותה של קשישים. פגיעה בראייה קשורה בסיכון מוגבר לשברים, ונמצא כי קטרקט הוא הגורם השכיח ביותר לשברים הקשורים בפגיעה בראייה. במחקר זה נבחן הקשר בין תיקון של הקטרקט בניתוח לבין הסיכון לשברים.
עוד בעניין דומה
המחקר הוא מחקר רטרוספקטיבי שכלל מדגם אקראי של 5% מקרב מבוטחי Medicare (ביטוח רפואי ממשלתי בארה"ב, המיועד בעיקר לקשישים מעל גיל 65) שאובחנו כסובלים מקטרקט, ללא ביטוח רפואי נוסף ושלא עברו ניתוח לתיקון קטרקט טרם המחקר. ניתוח לתיקון הקטרקט והיארעות של שברים נבחנו בשנים 2002–2009. המדגם כלל 1,113,640 מטופלים, 410,809 מהם עברו ניתוח לתיקון הקטרקט.
במהלך תקופת המחקר, שיעור ההיארעות של שברים היה 5.4% לשנה, ושיעור ההאירעות של שברים בצוואר הירך היה 1.3% לשנה. לפני שהובאו בחשבון גורמי סיכון נוספים נמצא סיכון יחסי גבוה יותר לשברים בקרב מטופלים שנותחו. עם זאת לאחר התחשבות בגיל נמצא סיכון נמוך יותר לאחר הניתוח, ולאחר שהובאו בחשבון גם המין, המוצא, אזור המגורים, תחלואה נוספת, נכות וחומרת הקטרקט נמצא כי הסיכוי של מטופלים לאחר ניתוח קטרקט לסבול משברים נמוך ב-5% מהסיכוי של מטופלים שלא נותחו (adjusted OR 0.95, 95%CI 0.93-0.97, P<0.001), והסיכון לשברים בצוואר הירך נמוך ב-20% (adjusted OR 0.84, 95%CI 0.81-0.87, P<0.001).
החוקרים מסכמים כי ניתוח לתיקון קטרקט עשוי להפחית את הסיכון לשברים בקרב קשישים, ויש צורך במחקר פרוספקטיבי בנושא.
ערכה: ד"ר ורד פרכטר
מקור: