משפט

חסינות לפסיכיאטרים מחוזיים ולחברי ועדות פסיכיאטריות מחוזיות מפני תביעות אזרחיות בישראל

התיקון החדש לחוק קובע כי לעובד ציבור שפעל במסגרת מילוי תפקידו כדין יש הגנה מפני תובענה בגין רשלנות, אלא אם מעשיו נעשו בזדון או מתוך שוויון נפש

Israel Journal of Psychiatry and Related Sciences 2012; 49(2): 128-132

האם אתה מוכן לתביעת נזיקין אישית המופנית נגדך? כל פסיכיאטר העובד במסגרת ציבורית אחראי לפעולותיו המקצועיות במסגרת מילוי תפקידו. בשנים האחרונות גבר משמעותית מספרן של התביעות האישיות המופנות נגד עובדי ציבור, כולל רופאים, וכל איש מקצוע מכיר אפשרות זו ויודע כי עליו לוודא שיש לו ביטוח מפני תביעות מעין אלה. בפברואר 2006 נכנס לתוקף תיקון חקיקה בפקודת הנזיקין אשר מעניק חסינות דיונית לעובדי ציבור, ביניהם פסיכיאטרים מחוזיים וחברי ועדות פסיכיאטריות מחוזיות. להלן יתוארו בקצרה הרקע לתיקון האמור, משמעותו וחשיבותו, והדברים יודגמו בתיאור מקרה קצר.

א) הדין שקדם לתיקון החוק ביחס לאחריות המדינה ולאחריות העובד

דיני הנזיקין יוצאים מהנחה כי במקום שבו נעשה מעשה שהוא אסור על פי החוק, כלומר מעשה עוולה, מתקיימת אחריות. לכלל זה ייתכנו חריגים, כלומר מצבים שבהם לא תוטל אחריות על העושה למרות שהתקיימו היסודות החוקיים של עוולה מסוימת.

היבט נוסף של העיקרון הזה הוא שככלל, אדם מוחזק כאחראי למעשיו שלו, אך לא למעשיו של אדם אחר. גם להיבט זה יש חריגים אחדים, והרלבנטי ביותר מביניהם מתבטא במושג של אחריות שילוחית.

יש שני סוגי חריגים לעניין ההיבט הראשון:

1) חסינות – מדובר במחסום דיוני מפני הגשת תביעה. משמעות החסינות היא שלא ניתן להגיש תובענה לבית המשפט נגד הגורם שיש לו חסינות, אולם המעשה שנעשה על ידו עודנו אסור. כאשר מוענקת חסינות דיונית שכזו, הרי שמבצע המעשה הוא חסין, אך אם המבצע הוא עובד של גוף מסוים, ניתן לתבוע את המעביד בשל אחריותו השילוחית.

2) סייג לאחריות – מדובר במחסום מהותי שמשמעותו היא כי אין עילת תביעה בנזיקין. המעשה אינו מעשה אסור ואינו עוולה, ומכאן שגם לא תוכל להתקיים אחריות שילוחית בשל המעשה. דוגמא לסייג לאחריות היא הגנת אי-שפיות הדעת שבסעיף 34 לחוק העונשין.

תיקון החוק שבו אנו עוסקים נעשה בדרך של הקניית חסינות לעובד הציבור. תיקון זה מקנה חסינות לעובד הציבור בשל פעולותיה של המדינה כגוף שלטוני, פעולות אשר נעשות באמצעות עובדי הציבור. יש לציין כי עובד הציבור נתפס בחוק כעובד מסוג מיוחד – כמי שהוא נאמן הציבור, ואשר יש לראותו בעבודתו כמי שפועל למען הציבור.

לפני תיקון החוק הייתה המדינה אחראית, למעט הסייגים שנקובים בחוק. למדינה הוקנתה הגנה מפני אחריות שתוטל בשל מעשה שנעשה בהרשאה חוקית או בתום לב תוך שימוש מדומה בהרשאה חוקית, למעט מקום שיש בו רשלנות במעשה.

לעובד הציבור, לעומת המדינה, לא היו סייגים בחוק. לפני תיקון החוק, ניתן היה לתבוע אותו באופן אישי. עם זאת הייתה לעובד הציבור הגנה בכל תובענה שאינה רשלנות או אם היה זה מעשה שנעשה בתחום סמכות העובד כדין או בתום לב תוך שהעובד סבור כי פעל בתחום סמכותו כדין. בשנות ה-70 למאה הקודמת קבע בית המשפט העליון כי הגנה זו "מרחיקת לכת, ואין פלא שלא מצאנו תובענות רבות ממין זה בארץ כנגד עובדי ציבור". קביעה זו ייצגה גישה שלפיה ההגנה לעובדי הציבור היא הגנה רחבה, למעט סייג צר בתובענה שהוגשה בשל רשלנות.

עם הזמן הפכה הגנה זו להיות בלתי רלבנטית, הואיל ומאז הוגשו ומוגשות תביעות רבות נגד המדינה ונגד עובדי הציבור. עובדים אלה נחשפו לגל של תביעות אישיות ולאיומים בתביעות אישיות, אם לא יפעלו בהתאם למצופה מהם מצד האזרח. האיומים הופנו בעיקר כלפי עובדי ציבור הממלאים תפקידים שלטוניים, מתוך מטרה להטיל מורא על עובד הציבור ולהשפיע באופן בלתי ראוי על שיקול דעתו.

ב) מטרותיו והצדקותיו של התיקון לחוק

מטרת התיקון הייתה להגן על שיקול דעתו של עובד הציבור הממלא תפקיד שלטוני, כדי שהוא יוכל להמשיך ולמלא את תפקידו השלטוני למען הציבור בלי שיהיה מוטרד מאיום בתביעות נזיקין נגדו, דבר שעלול להשפיע על שיקול דעתו בקבלת החלטות ובביצוע תפקידו. הצדקות נוספות לתיקון היו אלה: חשש לעיוות שיקול הדעת של עובד הציבור מסיבות שאינן ענייניות; חשש לחשיפתם של עובדי ציבור לתביעות אישיות יותר מאשר עובדים רגילים רק בשל היותם עובדי ציבור; והיותה של הרשות המעבידה צד נכון ומתאים בתביעות נזיקין, משום שעובדי הציבור פועלים במסגרת התפקיד שהוקנה להם על ידי המעביד ולמען מטרות המעביד.

ג) עקרונות ההסדר שנקבע בתיקון החוק

סעיף 7א(א) החדש והמתוקן קובע: "לא תוגש תובענה נגד עובד ציבור על מעשה שעשה תוך כדי מילוי תפקידו השלטוני כעובד ציבור, המקים אחריות בנזיקין; הוראה זו לא תחול על מעשה כאמור שנעשה ביודעין מתוך כוונה לגרום נזק או בשוויון נפש לאפשרות גרימתו במעשה כאמור".

שלושה עקרונות עולים מתיקון זה: א) החסינות שהוענקה לעובד הציבור במסגרת תיקון החוק מבטאת מחסום דיוני ולא מהותי. במלים אחרות, בעוד שהעובד חסין מפני התביעה, ניתן לתבוע במקומו את המדינה או את הרשות הציבורית שעבורה הוא עובד. משמעות הדבר היא שמירה על זכותו של התובע לקבל את הסעד המגיע לו באמצעות השארת הרשות בתביעה או צירופה אליה, אם היא לא נתבעה ישירות. ב) החסינות בתיקון האמור חלה גם על רשלנות. בכך מתבטא השוני המהותי לעומת הדין שהיה קיים לפני התיקון, שכן העובדה שעובד הציבור פעל במסגרת מילוי תפקידו כדין לא שימשה לו בעבר הגנה מפני תובענה בשל רשלנות. ג) חריג לעיקרון החסינות (סייג לחסינות) מתקיים כאשר המעשה שעשה עובד הציבור נעשה בזדון או מתוך שוויון נפש, כלומר תוך אדישות או חוסר אכפתיות לתוצאות המעשה.

ההגדרות הרלבנטיות להסדר החדש בעניין עובדי ציבור נכללות בסעיף 7 החדש לפקודה. שני סוגי עובדים נכללים בהגדרת עובד הציבור: עובד מדינה ועובד רשות ציבורית. "עובד מדינה" כולל אורגן של המדינה וכן כל אדם הממלא מטעם המדינה תפקיד ציבורי על פי חיקוק, לרבות המשרתים בצבא ההגנה לישראל, במשטרת ישראל, בשירות בתי הסוהר ובארגוני הביטחון האחרים של המדינה.

במונח "כל אדם הממלא מטעם המדינה תפקיד ציבורי על פי חיקוק" הכוונה בין היתר למי שמקצועם אינו שלטוני בהכרח, אך הם ממלאים תפקיד שלטוני, דוגמת הפסיכיאטר המחוזי וחברי ועדות סטטוטוריות שחברים בהן גם מי שאינם עובדי המדינה, דוגמת ועדות פסיכיאטריות מחוזיות, ועדות הבדיקה לפי חוק זכויות החולה, וועדת הלסינקי העליונה. חברי הוועדה כולם ייהנו מהחסינות אם ייתבעו בשל תפקידם השלטוני בוועדה. החסינות לא תחול על ועדות שאינן פועלות על פי חיקוק, כגון הוועדה שהוקמה לבדיקת הבולענים בים המלח או הוועדה שהוקמה לבדיקת נזקי הבנייה של תקרות בשיטת הפל-קל.

המונח "עובד רשות ציבורית" מתייחס לאורגן של רשות ציבורית ולכל אדם הממלא מטעם הרשות הציבורית תפקיד ציבורי על פי חיקוק. "רשות ציבורית" היא רשות מקומית וכל תאגיד שהוקם בהתאם לתוספת לחוק. כיום קיימים שלושה תאגידים סטטוטוריים: בנק ישראל, המוסד לביטוח לאומי ושירות התעסוקה. תאגידים נוספים עתידים להיכנס למסגרת החסינות, וניתן יהיה לכלול בה תאגידים נוספים לפי הצורך.

החסינות אינה חלה על עובד הקשור למדינה או לרשות הציבורית בחוזה, כלומר על קבלנים.

תפקיד שלטוני מוגדר כתפקיד אשר ניתן לעתור נגדו לבית הדין הגבוה לצדק. מובן שההגדרה היא כללית ולעתים אינה מספקת, ולכן יש צורך לבחון כל מקרה לגופו. בהגדרת תפקיד שלטוני נכללים יועצים משפטיים הפועלים במשרדי הממשלה, משום שתפקידם כרוך בהפעלת שיקול דעת שלטוני. כך הדבר גם ביחס לפרקליטים אשר מונחים בעבודתם על פי שיקול דעת שלטוני. לעומת זאת, החוק אינו חל על רופא שעובד בבית חולים ממשלתי ומבצע תפקידים שאינם כרוכים בהפעלת שיקול דעת שלטוני. עם זאת, החוק חל על פסיכיאטר בתפקידו כפסיכיאטר מחוזי.

הסייג לחסינות מתקיים כאשר העובד פעל בשוויון נפש ביחס לנזק שעלול להיגרם או מתוך כוונה לגרום נזק. יש הבדל בין כוונת זדון ממש ובין שוויון נפש וחוסר איכפתיות, ומטרת הסייג לחסינות היא להקיף את שתי החלופות, ולהשאיר בתוך החסינות רק את מי שבאמת התרשלו, ורק התרשלו.

התיקון לחוק חל למעשה על תביעות שהוגשו לאחר יום 10.2.06, שהוא היום שבו התיקון נכנס לתוקף. עם זאת יש להדגיש כי הוא חל גם על תביעות שהוגשו בשל מעשים או מחדלים שנעשו תקופה מסוימת לפני כניסתו לתוקף של התיקון.

ד) תיאור מקרה

להמחשת הדברים, יובא להלן תיאור מקרה קצר, שאירע בתקופה שקדמה לתיקון החקיקה אשר תואר לעיל. זוג הורים נפגשו לבקשתם עם פסיכיאטר מחוזי ותיארו בפניו את מצבה הנפשי של בתם. הפסיכיאטר התרשם כי ההורים, שהיו מבוססים ומשכילים, היו מבועתים בשל התנהגותה של בתם בת ה-25. לפי דבריהם הבת חיה בנפרד מהם במשך חודשים אחדים, ובמהלך תקופה זו היא הזניחה את עצמה ואת דירתה, לא אכלה באורח סדיר, סירבה לפגוש אנשים ולעתים קרובות הטרידה את הוריה בשיחות טלפון תוקפניות.

הפסיכיאטר המחוזי הניח כי הבת מצויה במצב פסיכוטי וכי קיים סיכון גבוה להתנהגות מסוכנת מצדה, והוציא הוראה להבאתה לבדיקה פסיכיאטרית כפויה. הבת הובאה לבדיקה בחדר המיון של בית חולים פסיכיאטרי ציבורי ואוניברסיטאי, ונבדקה בידי שני פסיכיאטרים, אחד מהם מומחה בפסיכיאטריה, ונמצא כי היא אכן שרויה במצב פסיכוטי חריף הכולל התנהגות מסוכנת לעצמה ולזולתה. הבודקים הגיעו למסקנה כי יש לאשפזה באופן מיידי במחלקה סגורה, פנו אל הפסיכיאטר המחוזי בכתב ובעל פה וביקשו ממנו הוראה לאשפוז פסיכיאטרי כפוי דחוף. הפסיכיאטר המחוזי שקל בקפידה את המידע הרפואי החדש שהובא בפניו, הגיע למסקנה כי הבקשה שהופנתה אליו אכן מוצדקת והוציא הוראה לאשפוז כפוי בהתאם לדרישות הפורמליות של החוק.

כשבע שנים לאחר מכן, וזמן קצר לפני תום תקופת ההתיישנות מפני תביעת נזיקין, תבעה הבת את הפסיכיאטר המחוזי בבית משפט בטענה שלא הייתה כל עילה להביאה לבדיקה כפויה. היא טענה שהיה די בכך לו הפסיכיאטר המחוזי היה מתקשר אליה ומזמין אותה לבוא ולהיבדק מרצונה. תביעתה נכתבה ונערכה בצורה מסודרת מאוד, ללא עזרה של עורך דין, והיא ביקשה לקבל פיצוי כספי. באולם בית המשפט, ובנוכחות הבת, הכחישו ההורים את פנייתם הדחופה אל הפסיכיאטר המחוזי, שעליה הוא הסתמך בזמנו כאשר החליט להורות על הבדיקה הכפויה. בית המשפט קיבל את התביעה ופסק לבת פיצויים בסכום שהוא שוה ערך ל-15,000 דולר. הפסיכיאטר המחוזי, שהיה משוכנע כי החלטתו המקצועית היתה מעוגנת היטב בחוק, ביקש מחברת הביטוח לערער על החלטת בית המשפט. זו העדיפה לשלם את הסכום שנפסק לתובעת, אולי כדי להימנע מעלות הגשת הערעור ומהסיכון שבהפסד גם בהליך הערעור.

כיום, לאחר קבלתו של תיקון החקיקה שתואר לעיל, קרוב לוודאי שהפסיכיאטר המחוזי לא היה נתבע באופן אישי במקרה כגון זה. עם זאת, לתובע שמורה הזכות להגיש תביעה נגד מעסיקו של הפסיכיאטר המחוזי (משרד הבריאות). יש להדגיש כי גם היום, אם נראה לתובע שהפסיכיאטר המחוזי טעה באופן מכוון או שהיה אדיש לאפשרות של גרימת עוול לתובע, עדיין שמורה לו האופציה לתבוע באופן אישי את הפסיכיאטר המחוזי. במקרה הראשון, הטעות המכוונת צריכה להיות חמורה במידה כזו, שהיא אף עשויה להצדיק קיומה של חקירה פלילית.

בסופו של דבר, על כל איש מקצוע לפעול בעבודתו היומיומית לא רק מתוך מתן כבוד למטופליו, אלא גם מתוך זהירות מקצועית, יושר והגינות. התנהגות שכזו, המלווה ביחס אמפטי כלפי המטופל, יכולה לתרום לכך שהמטופלים יחשבו יותר מפעם אחת או שתיים לפני שיגישו תביעה נגד איש מקצוע בתחום הבריאות.

נושאים קשורים:  משפט,  תביעת רשלנות רפואית,  תביעה משפטית,  חסינות דיונית לעובדי ציבור
תגובות
ד"ר יאנקו יוליאן
05.09.2012, 21:34

ערב טוב,

בהמשך לכתבה, הייתי רוצה לשאול מה ההבדל בין בעלי התפקידים המוזכרים בכתבה לבין בעלי תפקידים נוספים, כגון מנהלי מרפאות או מנהלי מחלקה, שגם הם לוקחים החלטות אמיצות ולא שגרתיות וגם הם מסתמכים על מידע מבני משפחה וכדומה. האם גם הם כלולים בין הגורמים החסינים?

זה נכון שהפסיכיאטרים המחוזיים וחברי הוועדות הפסיכיאטריות עוסקים בתחומים מאוד רגישים ברוב עבודתם,
אך גם בעלי תפקידים נוספים עוסקים בהחלטות בגזרה זו ואמורים להיות מוגנים, הלא כן?

ד"ר יוליאן יאנקו
מנהל מרפאת ברה"ן יבנה

אדר
18.11.2012, 11:14

שלום רב,
אשמח לקבל הפנייה לפסק הדין כחלק ממחקר עבודה סמינריונית בנושא.
בברכה,
אדר

ד"ר שפקרו
04.01.2013, 03:43

מניסיוני לצערי, לא פעם התברר שהפיסיכאטרים המחוזיים באזור המרכז פועלים בצורה רשלנית.
קיימת ד"ר בבית החולים גהה שפורסם עליה כי אינה עומדת בתקנים ובכל זאת בשל הוותק הרב שלה לא מנטרלים את יכולותיה.
הדבר גורם לנזק תדמיתי הן לי והן לחברי למקצוע מעשיה שלה ושל אחרים.