שינויים גנטיים ואפיגנטיים גורמים לכך שגידולים סרטניים מבטאים מספר רב של אנטיגנים, אולם השראת tolerance של תאי T על ידי הגידול גורמת לעיכוב פעולתם של תאי T בסביבת הגידול. חסימה של מנגנון עיכוב זה עשויה להגביר את התגובה החיסונית לגידולים סרטניים.
עוד בעניין דומה
CTLA-4 הוא אחד המעורבים בעיכוב הפעלת תאי T, ונוגדנים שהובילו לעיכוב מנגנון זה גרמו לנסיגה של גידולים, בעיקר מלנומה, אך הטיפול לווה בתופעות לוואי רבות. Ipilimumab, נוגדן ל-CTLA-4, אושר לאחרונה לטיפול בקרב מטופלים הסובלים ממלנומה מתקדמת, לאחר שמחקר phase 3 הדגים שרידות ארוכה יותר בעקבות הטיפול.
גידול סרטני (אילוסטרציה)
PD-1י(programmed death 1) הוא רצפטור נוסף הקשור בעיכוב תאי T. לרצפטור זה שני ליגנדים ידועים, שאחד מהם – PD-L1 – מבוטא באופן סלקטיבי בגידולים מרובים ובתאים בסביבת הגידול בתגובה לגירויים דלקתיים. בניסויים in vitro נמצא כי חסימת האינטראקציה בין PD-1 לבין PD-L1 מובילה להגברת התגובה חיסונית לגידול. BMS-936559 הוא נוגדן אנושי מונוקלונלי המעכב את קשירת PD-L1 ל-PD-1.
מחקר זה הוא מחקר Phase 1 שנועד לבחון את בטיחות הטיפול ב-BMS-936559 ואת התגובה אליו. הטיפול ניתן במחזורים של 6 שבועות, בימים 1, 15 ו-29 לכל מחזור במשך עד 16 מחזורים. נכללו חולי סרטן מתקדם, שטופלו בטיפול אחד לפחות נגד המחלה (מלבד חולי סרטן הקיבה או הלבלב שלא נדרשו לטיפול מתקדםֿ).
בין אפריל 2009 לפברואר 2012 טופלו 207 משתתפים ב-BMS-936559. המשתתפים סבלו מסרטן ריאה מסוג non-small cellי(75 משתתפים), מלנומה (55), סרטן המעי הגס (18), סרטן הכליה (17), סרטן השחלה (17), סרטן הלבלב (14), סרטן הקיבה (7) וסרטן השד (4). מבין המשתתפים, 86% טופלו בעבר בכימותרפיה ו-28% בטיפול אימונותרפי או ביולוגי.
בטיחות הטיפול נבחנה בקרב כל המשתתפים. תופעות חריגות כלשהן דווחו על ידי 91% מהמשתתפים, ולגבי 61% מהמשתתפים סברו החוקרים כי אכן מדובר בתופעות הקשורות לטיפול. התופעות השכיחות היו עייפות, תגובה לעירוי, שלשול, כאבי פרקים, פריחה, בחילה, גרד וכאבי ראש. תופעות חמורות (דרגה 3–4) הקשורות לטיפול נמצאו אצל 9% מהמשתתפים. 23 משתתפים (11%) הפסיקו את הטיפול בשל תופעות לוואי, ואצל 12 מהם סברו החוקרים כי תופעות הלוואי אכן קשורות לטיפול.
אצל 81 משתתפים (39%) נמצאו תופעות בעלות גורמים אימוניים, שכללו פריחה, היפותירואידיזם, הפטיטיס, וכן מקרים בודדים של סרקואידוזיס, endophthalmitis, סוכרת ומייסתניה גראביס. הטיפול בתופעות אלו נעשה בהפסקת הטיפול ב-BMS-936559, ו-9 משתתפים נזקקו גם לטיפול בסטרואידים.
תגובות לעירוי נראו אצל 10% מהמשתתפים, והיו שכיחות יותר במינון גבוה יחסית.
יעילות הטיפול נבחנה בקרב 160 משתתפים שהחלו בטיפול לפני אוגוסט 2011. תגובה אובייקטיבית, מלאה או חלקית, נראתה אצל 9 מתוך 52 משתתפים חולי מלנומה, אצל 2 מתוך 17 חולי סרטן הכליה, אצל 5 מתוך 49 חולי סרטן ריאה (non small cell) ואצל אחת מתוך 17 חולות סרטן השחלה. בקרב משתתפים שהיו נתונים של מעקב ארוך טווח לגביהם, נמצא כי כמחצית מהתגובות לטיפול התמידו במשך מעקב של שנה. לא נצפו תגובות בסרטן המעי הגס או הלבלב.
החוקרים מסכמים כי על פי התוצאות, חסימה של PD-L1 הובילה לנסיגה מתמדת של הגידול אצל 6%–17% מהמטופלים שסבלו מגידולים שונים, וכן לייצוב של המחלה של 12%–41% מהמטופלים לאחר 12 שבועות טיפול. דרוש מחקר נוסף על מנת לזהות את המטופלים שהסיכוי שלהם להגיב לטיפול גבוה ואת הגידולים המתאימים לטיפול, וכן על מנת לקבוע את המינון המתאים.
ערכה: ד"ר ורד פרכטר
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
