ה"ניו-יורק טיימס" פרסם בשבוע שעבר בלוג מאת ד"ר פאולין צ'ן (Pauline Chen), שבו היא מדווחת על מחקר חדש שפורסם ב-Journal of General Internal Medicineי(JGIM). את המחקר ניהלה ד"ר הלן רייס מהמחלקה לפסיכיאטריה בבית החולים הכללי של מסצ'וסטס בבוסטון וועלה ממנו כי ניתן ללמד רופאים, כמו בני אדם אחרים, להיות יותר אמפתיים.
עוד בעניין דומה
הפגנת אמפתיה גדולה יותר מצד הרופא כלפי המטופל קשורה בפחות טעויות רפואיות, בתוצאות טיפול טובות יותר, וכן בשביעות רצון גדולה יותר של המטופל ובפחות תלונות על רשלנות רפואית. גם הרופאים עצמם יהיו מרוצים יותר.
ד"ר רייס בנתה סדרה של "תרגילי אימון" עבור רופאים מתמחים – כלים שנועדו ללמדם שיטות להפגנת אמפתיה למטופליהם באופן לא מילולי על-ידי הבעות פנים ואסטרטגיות, בכל מגע שיש לרופא עם מטופלו.
בדיווח ל"ניו-יורק טיימס" מתוארים כמה מהתרגילים הללו, לרבות תרגיל שבו הרופא לומד בעזרת תמונות להכיר תגובות של המטופל.
כדי לבחון את מידת האפקטיביות של תרגול כזה גייס הצוות של ד"ר רייס כמאה רופאים בשלבי ההתמחות, ומטופליהם נתבקשו להעריך באמצעות שאלון את האמפתיה שהרופא הפגין כלפיהם, את יכולתו להבין אותם, את דאגותיהם, את חששותיהם, וכן עצבות, פחד וזעם כלפי הרופא. לאחר מכן הובאו הרופאים לשלושה אימונים של שעה כל אחד, כדי ללמוד איך לשפר את האמפתיה שלהם כלפי המטופלים. חודשיים לאחר האימון נתבקשו מטופלים להעריך מחדש את אותם פרמטרים, ואכן התברר שחל שיפור משמעותי. לעומתם, אצל אלו שלא השתתפו בתרגול, נראתה הרעה ביחס כלפי המטופלים.
הרופאים שעברו את אימוני האמפתיה ידעו לשמור על קשר עין עם המטופלים, לא קטעו את דבריהם באמצע, האזינו טוב יותר וגרמו לכך שהמטופלים שלהם היו פחות כעוסים ונרגזים כלפיהם ופחות מתוסכלים בעקבות הפגישות עם הרופא שלהם.