במשך 50 השנים האחרונות, הטיפול המקובל לאחר תסחיף ריאתי (PE – Pulmonary Embolism) הוא הפרין ומעכבי ויטמין K. מדובר בטיפול יעיל אך מסובך. לטיפול במעכבי factor Xa (כגון rivaroxaban) או מעכבי thrombin כמה יתרונות. זהו טיפול פומי ואין צורך בניטור מעבדתי להתאמת המינון בטיפול זה.
עוד בעניין דומה
Rivaroxaban נמצא יעיל במניעת פקקת ורידים תסחיפית (venous thromboembolism) לאחר ניתוחים אורתופדיים, במניעת שבץ בקרב הסובלים מפרפור פרוזדורים, בטיפול ב-Acute coronary syndrome וכן בטיפול לאחר אירוע DVT. במחקר זה (מחקר EINSTEIN-PE) נבחנה יעילותו של טיפול ב-rivaroxaban לאחר PE, בהשוואה לטיפול המקובל.
המחקר בוצע ב-263 מרכזים רפואיים ב-38 מדינות, וכלל 4,832 משתתפים שסבלו מאירוע PE סימפטומטי (עם או בלי DVT). מתוכם 2,419 הוקצו לטיפול ב-rivaroxaban ו-2,413 לטיפול המקובל (enoxaparin ומעכבי ויטמין K). משך הטיפול היה כמקובל (3–12 חודשים, תלוי בגורמי הסיכון). הטיפול ב-rivaroxaban ניתן במינון של 15 מ"ג פעמיים ביום בשלושת השבועות הראשונים, ובהמשך במינון של 20 מ"ג אחת ליום.
אירוע חוזר סימפטומטי של venous thromboembolism נמצא אצל 2.1% מהמטופלים ב-rivaroxaban וכ-1.8% מהמטופלים בטיפול המקובל (HR 1.12, 95%CI 0.75-1.68, P=0.003 באנליזה חד-צדדית שנועדה לבחון היעדר נחיתות של הטיפול).
אירוע דמם משמעותי מבחינה קלינית נמצא אצל 10.3% מהמטופלים ב-rivaroxaban ואצל 11.4% מהמטופלים בטיפול המקובל (HR 0.90, 95%CI 0.76-1.07, P=0.23).
מגבלה משמעותית של המחקר היא היותו מחקר פתוח (החולים והמטפלים היו מודעים לטיפול). לטענת החוקרים מגבלה זו הובילה לחשד מוגבר לאירועי thromboembolism חוזרים בקרב מטופלים ב-rivaroxaban, ואכן בקרב מטופלים ב-rivaroxaban נמצא שיעור מוגבר של מקרים שבהם הועלה חשד לאירוע venous thromboembolism, אולם שיעור המטופלים שאובחן אצלם אירוע כזה היה דומה בשתי הקבוצות.
החוקרים מסכמים כי ממצאי מחקר זה, בשילוב עם ממצאי מחקר מקביל בקרב מטופלים לאחר אירוע DVT תומכים בשימוש ב-rivaroxaban כתרופה יחידה במתן פומי למניעת אירועי venous thromboembolism.
המחקר בוצע במימון החברות Bayer Healthcare ו-Janssen Pharmaceuticals.
ערכה: ד"ר ורד פרכטר
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
