סוכרת

TAK-875 – האם מתאים כטיפול חדש בסוכרת מסוג 2?

במחקר מבוקר בו הושווה הן לפלצבו והן ל-Glimepiride, נמצא TAK-875 דומה ביעילותו בשיפור האיזון הגליקמי ל-Glimepiride, וכן כבעל סיכון נמוך לגרום היפוגליקמיה

02.04.2012, 14:16

הרצפטור FFAR1י(Free Fatty Acid Receptor 1) הוא רצפטור ממברנלי, אשר בבני אדם מבוטא בריכוז הגבוה ביותר בתאי בטא בלבלב. הרצפטור משופעל על-ידי חומצות שומן ארוכות או בינוניות והפעלתו מובילה להגברת הפרשת האינסולין באופן התלוי בריכוז הגלוקוז – כלומר הפרשת האינסולין מוגברת בנוכחות ריכוזי גלוקוז גבוהים.

תרופות המגבירות את הפרשת האינסולין הינן חלק מהטיפול בסוכרת מסוג 2. שוער כי תרופה המשפעלת את הרצפטור FFAR1 תוכל לשפר את האיזון הגליקמי מבלי לגרום לאירועי היפוגליקמיה. TAK-875 הוא אגוניסט סלקטיבי ופוטנטי של הרצפטור, וניתן דרך הפה. בניסויים פרה-קליניים בבעלי-חיים וכן במחקרים קליניים קטנים נמצא כי TAK-875 אכן הגביר את הפרשת האינסולין תוך תלות בריכוז הגלוקוז.

מחקר זה הוא מחקר Phase 2, בו נבחנו היעילות והבטיחות של הטיפול בTAK-875 – הן בהשוואה לפלצבו והן בהשוואה ל-Glimepiride (תרופה מקבוצת Sulphonylurea). נכללו בו משתתפים מבוגרים שסבלו מסוכרת שלא אוזנה בטיפול בדיאטה ופעילות גופנית ולא בטיפול תרופתי ב-Metformin.

המחקר כלל 426 משתתפים מ-95 מרכזים רפואיים בארה"ב, מקסיקו וגוואטמלה. המשתתפים הוקצו אקראית לטיפול ב-TAK-875 בחמישה מינונים שונים (6.25 מ"ג, 25 מ"ג, 50 מ"ג, 100 מ"ג ו-200 מ"ג), בפלצבו או ב- Glimepiride (כ-60 משתתפים בכל קבוצה).

לאחר 12 שבועות טיפול, נמצאה ירידה בערכי HbA1C בכל הקבוצות שטופלו ב-TAK-875. ממוצע הריבועים הפחותים (Least Squares Mean) של מידת הירידה ב-HbA1C נע בין 0.65% במינון של 6.25 מ"ג לבין כ-1.0% במינונים של 50 מ"ג ומעלה. בדומה לכך, בקבוצה שטופלה ב-Glimepiride נמצאה ירידה של 1.05%. בקבוצת הפלצבו נמצאה ירידה של 0.13%.

לא נמצא הבדל מובהק בין הירידה בערכי HbA1C שהושגה בטיפול ב-TAK-875 במינונים שבין 200-25 מ"ג לבין הירידה שהושגה בטיפול ב-Glimepiride, בכל נקודות הזמן שנבדקו (4 שבועות, 8 שבועות ו-12 שבועות מתחילת הטיפול). לגבי הירידה שהושגה בטיפול ב-TAK-875 במינון של 6.25 מ"ג – נמצא הבדל מובהק הן בהשוואה ל-Glimepiride והן בהשוואה לפלצבו.

ללא תופעות לוואי משמעותיות
לאחר 12 שבועות טיפול שיעור המטופלים שהגיעו לערכי המטרה של HbA1C (כלומר >7.0%) היו דומים בטיפול ב-Glimepiride וב-TAK-875 במינונים של 200-25 מ"ג, וגבוהים יותר באופן מובהק מאשר בטיפול בפלצבו.

TAK-875 במינונים של 200-50 מ"ג הביא גם לירידה בערכי הגלוקוז בפלסמה בצום בדומה לזו של Glimepiride, וגבוהה באופן מובהק מזו שהושגה בטיפול בפלצבו.

שיעור תופעות הלוואי היה דומה בטיפול ב-TAK-875 (שיעור של 49% בכלל המטופלים) ובפלצבו (48%), וגבוה יותר בטיפול ב-Glimepiride (61%). מרבית תופעות הלוואי בקרב המטופלים ב-TAK-875 היו בחומרה קלה עד בינונית.

תופעות לוואי חמורות שהביאו להפסקת הטיפול הופיעו ב-1% מהמטופלים ב- TAK-875 וב-3% מהמטופלים ב- Glimepiride. שיעור אירועי ההיפוגליקמיה בקרב כלל המטופלים ב-TAK-875 היה 2% (שבעה מטופלים), בקרב המטופלים בפלצבו – 3% (שני מטופלים), ובקבוצת המטופלים ב-Glimepiride היה שיעור אירועי ההיפוגליקמיה גבוה יותר באופן מובהק – 19% (שנים עשר משתתפים).

החוקרים מסכמים כי על פי התוצאות, שפעול הרצפטור FFAR1 יכול להועיל בטיפול בסוכרת, מבלי להגביר את הסיכון להיפוגליקמיה ולעלייה במשקל, וללא תופעות לוואי משמעותיות.

ערכה: ד"ר ורד פרכטר
מקור:

Burant et al.; TAK-875 versus placebo or glimepiride in type 2 diabetes mellitus: a phase 2, randomised, double-blind,
placebo-controlled trial, Lancet. 2012 Feb 24. [Epub ahead of print]

נושאים קשורים:  סוכרת,  אינסולין,  סוכרת מסוג 2,  TAK-875,  sulfonylurea,  מחקרים
תגובות