תסמונת השחלות הפוליציסטיות

שחלה פוליציסטית – מה קורה אחרי 20 שנה?

ממעקב ממושך אחר נשים שאובחנו כסובלות מתסמונת השחלה הפוליציסטית עולה כי אצל נשים רבות התסמונת חלפה או הפכה קלה יותר, אך ההפרעות המטבוליות התמידו, וחלה עלייה בהיקף המתניים של אותן נשים

20.03.2012, 10:39

תסמונת השחלה הפוליציסטית (PCOS – Polycystic ovary syndrome) היא הפרעה שכיחה. היא באה לידי ביטוי בכמה דרכים ואופן ביטויה תלוי בחומרת ההפרעה האנדוקרינית והמטבולית. התסמונת מאובחנת לרוב אצל נשים צעירות (בשנות ה-20 לחייהן) ועל פי חלק מהמחקרים ההפרעות הקליניות והביוכימיות עשויות להפוך מתונות יותר עם הגיל.

במחקר זה בוצע מעקב במשך 20 שנה אחר נשים שאובחנו כסובלות מ-PCOS בשנות ה-20 המוקדמות לחייהן. מדובר בקבוצה של 193 נשים שאובחנו בשנים 1985–1990, בגיל 21.8±2 שנים, וכן קבוצת ביקורת של 35 נשים בריאות. המעקב בוצע אחת לחמש שנים.

שחלות פוליציסטיות בתמונת אולטראסאונד (ויקיפדיה)

שחלות פוליציסטיות בתמונת אולטראסאונד (ויקיפדיה)

במעקב נבחנו הימצאות היפראנדרוגניזם קליני (על פי נוכחות הירסוטיזם, שהוערך על פי ציון של 8 ומעלה במדד Ferriman-Gallwey-Lorenzo), היפראנדרוגניזם ביוכימי (רמה גבוהה של total testosterone או dehydroepiandrosterone sulfate), אוליגומנוריאה (שהוגדרה כמשך מחזור של מעל 35 יום), BMI, היקף מתניים, רמות אינסולין וגלוקוז, בדיקת אולטרה-סאונד של השחלות ועוד.

בתחילת המחקר נמצאו אצל נשים שסבלו מ-PCOS ערך BMI גבוה יותר, היקף מתניים גדול יותר, רמת LH וכן יחס LH:FSH גבוהים יותר, רמות טסטוסטרון גבוהות יותר, רמות dehydroepiandrosterone sulfate גבוהות יותר, רמות אינסולין גבוהות יותר וכן נפח שחלה גדול יותר.

57% מהנשים שאובחנו כסובלות מ-PCOS הוגדרו כבעלות פנוטיפ A – הפנוטיפ החמור ביותר, שכולל היעדר ביוץ, היפראנדרוגניזם ושחלות פוליציסטיות; 26% הוגדרו כבעלות פנוטיפ C – היפראנדרוגניזם ושחלות פוליציסטיות, אך ביוץ תקין; 9% הוגדרו כבעלות פנוטיפ B – היעדר ביוץ וכן היפראנדרוגניזם, אך מראה שחלות תקין; ו-7% הוגדרו כבעלות פנוטיפ D – שחלות פוליציסטיות והיעדר ביוץ ללא היפראנדרוגניזם.

במשך 20 שנות מעקב, לא נראו שינויים ב-BMI, ברמת האינסולין וברגישות לאינסולין. נראתה עלייה פרוגרסיבית בהיקף המתניים, שהפכה מובהקת (P<0.05) לאחר 15 שנים. לעומת זאת נראתה ירידה ברמות האנדרוגנים, והיא הפכה מובהקת לאחר 10 שנים. רמת LH והיחס LH:FSH היו יציבים במשך 15 שנים, אך לאחר 20 שנה נראתה ירידה בשניהם. נפח השחלות לא השתנה במשך 10 השנים הראשונות, אך לאחר 15 שנים נראתה ירידה בנפח, וזו הפכה מובהקת לאחר 20 שנה.

מספר הנשים שנראו אצלן מחזורים תקינים הכוללים ביוץ, עלה מ-52 בתחילת המחקר ל-85 לאחר 20 שנה. אצל 18 מהנשים חלף ההיפראנדרוגניזם והן לא התאימו יותר לאבחנה של PCOS. האחרות הועברו להגדרה של פנוטיפ קל יותר (פנוטיפ C). שכיחות הפנוטיפים החמורים יותר (A או B) ירדה.

לא נמצאה קורלציה בין הערכים הבסיסיים לבין מידת הירידה ברמות הטסטוסטרון או בנפח השחלות.

חלק ניכר מהנשים טופלו במהלך השנים בגלולות למניעת היריון, מטפורמין או אנטי-אנדרוגנים. רק 11 מהנשים לא טופלו כלל בטיפול תרופתי. אמנם מספר הנשים שלא טופלו היה קטן, אולם לא נמצאו הבדלים בין נשים שלא טופלו בטיפול תרופתי לבין אלו שטופלו בגלולות למניעת היריון או במטפורמין, מבחינת השינויים שחלו במהלך הזמן.

מספר ההריונות שדווחו היה נמוך, ולכן לא ניתן היה לבחון את השפעתם של הריונות על מהלך המחלה.

החוקרים מסכמים כי במהלך הזמן נראית ירידה ברמת האנדרוגנים ובנפח השחלות, וירידה בשיעור הנשים הסובלות מהתסמונת ה"קלאסית", וחלה עלייה בשיעור הביוץ. עם זאת נראתה עלייה בהיקף המתניים, וייתכן כי היא משקפת את האופי הפרוגרסיבי של הפקטורים המטבוליים הנכללים בתסמונת.

ערכה: ד"ר ורד פרכטר
מקור:

Carmina et al.;A 20-Year Follow-up of Young Women With Polycystic Ovary Syndrome, Obstet Gynecol. 2012 Feb;119(2 Pt 1):263-9.

נושאים קשורים:  תסמונת השחלות הפוליציסטיות,  היפראנדרגוניזם,  ביוץ,  PCOS,  שחלה פוליציסטית,  מחקרים
תגובות