סוכרת מעלה את הסיכון לשבץ, אך לא ברור אם מצב הסוכרת מיד לפני שבץ משפיע על הניבוי ואם למשך הסוכרת יש השפעה על השבץ. החוקרים שיערו כי משך הסוכרת מנבא באופן בלתי-תלוי שבץ איסכמי.
עוד בעניין דומה
בניסוי צפון-מנהטן נקבעו מצב הסוכרת בתחילת הניסוי והגיל בעת האבחנה, בקרב 3,298 משתתפים שלא סבלו בעבר משבץ. סוכרת מקרית הוערכה כל שנה (חציון 9 שנים). מודלים של סיכון יחסי של קוקס, היו בשימוש להערכת יחסי סיכון (HR) ו-95%ICI עבור שבץ איסכמי מקרי, תוך שימוש בסוכרת בתחילת הניסוי, בסוכרת כמשתנה מפוקח תלוי זמן ובמשך הסוכרת כמשתנה מפוקח, המשתנה עם הזמן. המודלים הותאמו עבור גורמי סיכון דמוגרפיים וקרדיווסקולאריים.
משך הסוכרת היה קשור לשבץ איסכמי (HR מותאם, 1.03 לשנה של סוכרת; 95%iCI, 1.02 – 1.04).
בהשוואה למשתתפים לא-סוכרתיים, חולים שסבלו מסוכרת במשך 0–5 שנים (HR מותאם, 1.7; 95%iCI, 1.1 – 2.7), במשך 5 – 10 שנים (HR מותאם, 1.8; 95%ICI, 1.1 – 3.0), ובמשך 10 שנים ויותר (HR מותאם, 3.2; 95%iCI, 2.4 – 4.5), היו בסיכון גבוה יותר.
החוקרים הסיקו כי משך הסוכרת קשור באופן בלתי-תלוי לסיכון לשבץ איסכמי, מותאם עבור גורמי סיכון. הסיכון גדל ב-3% כל שנה, וגדל פי שלושה בקרב חולים הסובלים מסוכרת במשך 10 שנים ויותר.
מקור: