שחמת

גורמים המשפיעים על קצב התקדמות מחלת הכבד של הסובלים מזיהום ב-HCV וב-HIV

מחקר זה בחן את קצב התקדמות מחלת הכבד של הסובלים מזיהום מזיהום ב-HCV וב-HIV, ואת הקשר בין קצב התקדמות המחלה לטיפול. נמצא כי שיעורי התגובה לטיפול ב-HCV נמוכים יותר במקרים של זיהום ב-HIV

14.03.2012, 23:02

מכיוון שטיפול אנטי-רטרוויראלי (HAART – Highly active antiretroviral therapy) הוביל להארכת חייהם של מטופלים הסובלים מזיהום בנגיף HIV, מחלת כבד הפכה לאחד מגורמי התמותה והתחלואה המובילים בקרב מטופלים אלו. דרכי ההדבקה משותפות לשני הנגיפים, ולכן שיעור הזיהום בשני הנגיפים במקביל גבוה – שיעור הזיהום ב-HCV בקרב הסובלים מזיהום ב-HIV בארה"ב ובמערב אירופה הוא כ-30%, ובאוכלוסיות מסוימות השיעור אף גבוה יותר.

התמותה מהפטיטיס C כרונית נובעת בעיקר מהתפתחות פיברוזיס בכבד, ובהמשך שחמת הכבד וסיבוכים כגון קרצינומה של הכבד (HCC- Hepatocellular carcinoma). זיהום מקביל ב-HIV קשור בהאצה של התקדמות הפיברוזיס בכבד (LFP – Liver Fibrosis Progression), ובירידה בשיעורי השרידות. למרות הפוטנציאל להפטו-טוקסיות, טיפול אנטי-רטרוויראלי אפקטיבי מוביל לירידה בהיארעות של שחמת הכבד ולירידה בשיעורי התמותה.

טיפול ב- pegylated interferonי(IFN) בשילוב עם ribavirin הוא הטיפול האופטימלי כיום לזיהום ב-HCV, גם במקרים של זיהום מקביל ב-HIV. שיעור השגת תגובה וירולוגית מתמדת (SVR – sustained virological response) במקרים של זיהום ב-HIV נע בין 20% ל-40% – שיעור נמוך יותר בהשוואה למטופלים ללא זיהום מקביל ב-HIV.

קשה להעריך את קצב התקדמות הפיברוזיס בכבד – מרבית הנתונים בנושא מגיעים ממחקרים שבהם בוצעה ביופסיית כבד אחת בלבד, ותאריך ההדבקה ב-HCV היה משוער. מחקרים שבהם בוצעו כמה ביופסיות מאפשרים הערכה מדויקת יותר, והודגמה בהם התקדמות מהירה יותר של פיברוזיס בכבד. במחקר זה נבחנה ההשפעה של טיפול ב-HCV על קצב התקדמות הפיברוזיס.

מדובר במחקר קוהורט רטרוספקטיבי שבוצע במרכז רפואי יחיד בפריז, וכלל את כל המטופלים שסבלו מזיהום מקביל ב-HCV וב-HIV שטופלו בו בשנים 1985–2005, ועברו יותר מביופסיית כבד אחת. רמת הפיברוזיס בכבד נמדדה באמצעות מדד Metavir.

מתוך 437 מטופלים שסבלו מזיהום מקביל בשני הנגיפים, 126 עברו יותר מביופסיה אחת. חציון פרק הזמן בין הביופסיה הראשונה לאחרונה היה 4 שנים. גילם הממוצע של המשתתפים היה 33±7 שנים במועד ביצוע הביופסיה הראשונה, 79% מהם היו גברים, ו-98% טופלו נגד HIV. כשני שלישים מהמשתתפים סבלו מדיכוי חיסוני בינוני עד חמור. חציון פרק הזמן בין אבחנת זיהום ב-HIV לבין ביופסיית הכבד הראשונה היה 8 שנים.

58 מטופלים (46%) לא קיבלו טיפול ל-HCV כלל. 50 מטופלים (40%) לא הגיבו לטיפול או סבלו מחזרה של המחלה (relapse). רק 18 מטופלים (14%) השיגו SVR. הטיפול בכל מי שקיבל טיפול היה מבוסס על IFN במשך 12 שבועות לפחות. זיהום בנגיף בעל גנוטיפ 3 היה שכיח יותר בקבוצת ה-SVR בעוד זיהום בנגיף בעל גנוטיפ 1 היה שכיח יותר בשתי הקבוצות האחרות.

החמרה של הפיברוזיס על פי ביופסיות הכבד נראתה אצל 28% מקבוצת ה-SVR לעומת 44% מקרב המשתתפים שלא הגיבו לטיפול, ו-60% מקרב המשתתפים שלא טופלו כלל. הסיכוי היחסי לחוסר התקדמות של הפיברוזיס היה נמוך יותר באופן מובהק בקבוצת המשתתפים שהשיגו SVR (כלומר OR-3.16 95%CI 1.24-8.07 p<0.02). התוצאה נותרה בעינה גם לאחר שהובאו בחשבון גורמים משפיעים נוספים (נוכחות HBsAg, רמת CD4 וצריכת אלכוהול).

לא נמצאה השפעה מובהקת של משך החשיפה לטיפול אנטי-רטרוויראלי על קצב התקדמות הפיברוזיס בכבד.

החוקרים מסכמים כי השגת SVR בקרב מטופלים הסובלים מזיהום מקביל ב-HCV וב-HIV יכולה לעכב את התקדמות הפיברוזיס בכבד, שהוא הגורם העיקרי המשפיע על מניעת שחמת הכבד וסיבוכיה. מטופלים הסובלים מזיהום מקביל ואינם מטופלים נגד HCV נמצאים בסיכון להתקדמות מהירה של פיברוזיס בכבד וזקוקים למעקב אינטנסיבי.

ערכה: ד"ר ורד פרכטר
מקור:

Ingiliz et al.;Influence of interferon-based therapy on liver fibrosis progression in HIV/HCV coinfected patients: A retrospective repeated liver biopsy analysis, Journal of Hepatology 2012 Jan;56(1):49-54


נושאים קשורים:  שחמת,  פיברוזיס-כבד,  תגובה וירולוגית ממושכת,  דלקת כבד נגיפית C,  הפטיטיס C,  HIV,  איידס,  pegylated interferon,  מחקרים
תגובות