חדשות

בית המשפט העליון: אין לשנות את מבחני ההסכמה מדעת של חולה

בפסק דין אחר קבע בית המשפט העליון כי חלה על הרופא החובה לגלות למטופלו את דבר קיומן של אסכולות רפואיות שונות, גם כאשר בית החולים מאמץ בלעדית רק אחת מהן

בית המשפט העליון החליט השבוע ברוב דעות שלא לשנות את המבחנים הקיימים כיום הנוגעים להסכמה מדעת של החולה לקבלת טיפול רפואי. בפסק דין אחר קבע בית המשפט כי חלה על הרופא החובה לגלות למטופל את דבר קיומן של אסכולות רפואיות שונות ואמצעי טיפול חלופיים. שני פסק הדין ניתנו במסגרת ערעורים.

השופטים אליעזר ריבלין ואליקים רובינשטיין קבעו בפסק הדין הראשון שיש לדבוק במבחן הנוכחי המרכזי - "החולה הסביר" - בעוד השופט יצחק עמית בדעת מיעוט קבע שיש להחליף זאת ב"מבחן החולה המעורב/המשולב בעיני הרופא הסביר".

פסק דין (אילוסטרציה)

פסק דין (אילוסטרציה)

השופטים דנו בהרחבה בסוגיית קבלת הסכמה מדעת של החולה לטיפול רפואי שיוענק לו והם מתייחסים בפסקי הדין שפרסמו לבעייתיות הרבה שבתיחום גבולותיה.

השופט עמית כתב בפסק דינו בין השאר: "מוטלת על הרופא החובה לגלות למטופל מידע שהרופא יודע או צריך לדעת שייתפש כחשוב בעיני האדם הסביר במצבו של המטופל. מבחן זה מאזן בין צורכי החולה לבין עבודת הרופא". אלא שקביעה זאת נותרה בדעת מיעוט כיוון שהשופט ריבלין כתב כי אין מקום לשנות את הנוהג המקובל. "זו גם עמדת המחוקק, כפי שמצאה ביטויה בסעיף 13 לחוק זכויות החולה... החולה הוא העומד במרכז ההוויה הרפואית ולא הרופא - וכך צריך להיות גם בעתיד". השופט רובינשטיין כתב בפסק דינו כי אם יש כוונה לבצע שינוי מהותי בנושא הזה, אם בכלל, יש להביאו להכרעה לפני הרכב מורחב של בית המשפט העליון.

בפסק הדין השני דן בית המשפט העליון בחובת הרופא לגלות לחולה את דבר קיומן של אסכולות רפואיות שונות. השופטים ריבלין וסלים ג'ובראן קבעו בדעת רוב: "דבר קיומם של אמצעי טיפול חלופיים הוא בגדר מידע מהותי, הדרוש לחולה הסביר על-מנת שייתן הסכמתו ושהיא תיחשב להסכמה מדעת".

"חלה על הרופא המטפל חובה לגלות למטופל את דבר קיומן של אסכולות שונות, וזאת אף אם הפרוטוקול הטיפולי הנוהג באותו בית-חולים מאמץ באופן בלעדי רק אחת מביניהן. במקרים מסוימים, תחול על הצוות הרפואי החובה לשקול - במידת האפשר - איזו מהאסכולות מתאימה לעניינו של המטופל הספציפי. הפרת חובה זו יכול שתעלה כדי התרשלות בטיפול".

פסקי הדין שניתנו הם: ע"א 1303/09 ו-ע"א 6936/09

נושאים קשורים:  חדשות,  משפט,  בית המשפט העליון,  הסכמה מדעת
תגובות
 
פרופ' הרמן
11.03.2012, 10:18

בצד העדכון, שהוא נכון לכשעצמו, ראוי להבהיר שהתביעה בע"א 6936/09 נדחתה וזאת מאחר ולא הוכח שבשנת הלידה הייתה אסכולה מגובשת, המצדדת במתן סטרואידים לזרוז בשלות ראתית במקרה של ירידת מים מוקדמת. והנושא באותה עת היה שנוי במחלוקת.
בדיון התיאורטי לגבי חובת היידוע הייתה מחלוקת לגבי הדעה של כב' השופט עמית לגבי יידוע "החולה המעורב בעיני הרופא הסביר".
עם זאת, בחלק המחייב של פסק הדין (המכונה "רציו", בלשוןהמשפטנים) פורטו מבחני המשנה בשאלת היקף חובת היידוע, כאשר מדובר בטיפול לגביו קיימות אסכולות שונות. מבחנים אשר רלוונטים גם לגבי בדיקות שאינן כלולות בסל הבריאות או שאין התוויה לבצען והם (מתוך פסק הדין):
"א. תוחלת הסיכון והסיכוי הכרוכים בטיפול;
ב. נחיצות הטיפול ודחיפותו;
ג. יכולתו של המטופל לקבל החלטה מושכלת שונה, התגובה המשוערת של המטופל, התנהגותו של המטופל: כל זאת בעיני הרופא הסביר;
ד. ידיעה קודמת של המטופל והתנהגות המטופל בעבר. אין מדובר ברשימה ממצה."
פסה"ד מציין כי אין מדובר ברשימה ממצה, וגם מקום בו ביהמ"ש מגיע למסקנה כי הופרה חובת הגילוי, אין בכך סוף פסוק. שכן, או-אז על ביהמ"ש לבחון קיומו של קשר סיבתי בין הפרת חובת הגילוי לבין הנזק, קרי, אם התובע היה בוחר לקבל טיפול על פי האסכולה השנייה, אילו דבר קיומה היה מובא בפניו.