הטיפול באי-ספיקת שחלות הנגרמת עם הגיל או מפגיעה בשחלות (למשל עקב כימותרפיה) היה מוגבל מאז שהחל בשנות החמישים, בשל הסברה שמספר תאי הביצית הקיימים בשחלות נקבע בלידתה של האישה, ולא ניתן לייצר תאים נוספים. בשנת 2004 הוכיח מחקר ראשון בעכברים כי בשחלה בוגרת יש תאי גזע נדירים, המסוגלים ליצור ביציות (OSC – Oogonial Stem Cells). לאחר כמה שנים הצליחו חוקרים לבודד את התאים הללו, להרבות אותם בתנאי מעבדה, ולהוביל ליצירת תאי ביצית שמהם נוצרו צאצאים חיים. תאי OSC זוהו גם בשחלות אטרופיות של עכברות קשישות. עם זאת, השימוש הקליני במידע זה לא היה ברור עד להשגת ראיות מוצקות לקיומם של תאים אלו בשחלות אנושיות.
עוד בעניין דומה
במחקר זה השיגו החוקרים את הראיות הללו. ראשית פיתחו החוקרים שיטה רגישה יותר לזיהוי ולאיסוף תאי OSC בעכברים באמצעות מכשיר FACSי(fluorescence Activated Cell Sorting). השיטה כוללת סימון של התאים הרלוונטיים בנוגדן פלורסנטי הנקשר לחלבון המבוטא על פני תאים אלו בלבד (DDX4), ואז הפרדתם מתאים אחרים באמצעות מכשיר ה-FACS.
לאחר שנמצא כי אפשר לבודד תאי OSC בשיטה זו, נעשה ניסיון לבודד תאים אלו מתוך שחלות אנושיות (שנכרתו במסגרת טיפולי sex-reassignment מגופן של נשים בגיל הפוריות). השיטה אכן פעלה, והתאים שהופקו יצרו ביציות בלתי בשלות (כאשר גודלו בתרבית).
השלב הבא היה בחינת תפקודם של תאים אלו בסביבה טבעית יותר. תאי OSC סומנו באמצעות GFPי(Green Flourescence Protein), והוזרקו לתוך פיסות רקמת שחלה אנושית, שהושתלו מתחת לעורם של עכברים. לאחר שבוע או שבועיים הופקו תאים שנראו כתאי ביצית ונשאו את הסמנים הגנטיים של תאי ביצית.
השלב האחרון יהיה בחינת יכולתם של תאי ביצית אלו ליצור עוברים חיים. שלב זה מוגבל עקב העובדה שבארה"ב לא ניתן, על פי חוק, לממן ממקורות ממשלתיים מחקר שיסתיים בהרס עובר אנושי, ולכן על החוקרים למצוא מקורות מימון פרטיים או לקבל אישור לבצע את המחקר בבריטניה.
תאי OSC יוכלו לסייע בטיפולי פוריות, למשל בשחזור תאי ביצית של נשים שטופלו בכימותרפיה, וכן יוכלו לסייע במחקר לגבי דרכים ל"האטת" השעון הביולוגי של נשים.
ערכה: ד"ר ורד פרכטר
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
