חסמי בטא

תרופות ליתר לחץ דם והסיכון לגאוט

במחקר נמצא כי הסיכון של הסובלים מיתר לחץ דם לפתח גאוט נמוך יותר בקרב מטופלים בחסמי תעלות סידן וב-losartan, וגבוה יותר בקרב מטופלים במשתנים, בחסמי בטא, בחסמי ACE ובחסמי הרצפטור לאנגיוטנסין II מלבד losartan

06.03.2012, 12:02

חולי גאוט סובלים מיתר לחץ דם בשכיחות גבוהה. על פי מדגם שנערך בארה"ב, הוא מופיע אצל 74% מהחולים (כלומר כ-6.1 מיליון איש בארה"ב סובלים משתי המחלות). ההופעה של שתי המחלות יחד יכולה להיות קשורה לגורמים משותפים בפתוגנזה או לשינויים כליתיים עקב יתר לחץ דם המובילים לירידה בהפרשת החומצה האורית.

מחקרים קודמים הדגימו כי חלק מהתרופות המשמשות לטיפול ביתר לחץ דם מעלות את רמת החומצה האורית בדם (למשל משתנים וחסמי בטא) וחלק מהתרופות מורידות את רמתה (למשל חסמי תעלות סידן ו- losartan). מחקר זה בחן את הסיכון של מטופלים בתרופות אלו לחלות בגאוט. מכיוון שבמחקרים קודמים נמצא כי losartan, בניגוד לחסמים אחרים של הרצפטור לאנגיוטנסין II, מוריד את רמת החומצה האורית, נבדקה השפעת losartan בנפרד מחסמי הרצפטור לאנגיוטנסין II האחרים.

לחץ דם (אילוסטרציה)

לחץ דם (אילוסטרציה)

המחקר בחן 24,768 מטופלים שאובחנו כחולים בגאוט במהלך תקופת המחקר (2000–2007) וענו לקריטריוני המחקר, אשר נבחרו מתוך בסיס נתונים לאומי בבריטניה (the UK general practice database). כמו כן נכללה קבוצת ביקורת של 50,000 איש, שהותאמו לקבוצת חולי הגאוט מבחינת שנת האבחנה, הגיל והמין.

הסיכון היחסי למחלת גאוט בקרב כלל המשתתפים שסבלו מיתר לחץ דם בהשוואה למשתתפים ללא יתר לחץ דם (ולאחר התחשבות בגורמים משפיעים נוספים), היה 1.75 (95%CI 1.69-1.82). כמו כן 51.9% מהמשתתפים שסבלו מגאוט סבלו גם מיתר לחץ דם.

טיפול בחסמי תעלות סידן נמצא קשור לסיכון מופחת לפיתוח גאוט בקרב חולי יתר לחץ דם – הסיכון היחסי עם טיפול בחסמי תעלות סידן לעומת העדרו (ולאחר התחשבות בגורמים משפיעים נוספים) היה 0.87 (95%CI 0.82-0.93). הסיכון היחסי עבור התרופות השונות היה 0.79 עבור amlodipine לעומת 0.87 עבור nifedipine ו-0.86 עבור diltiazem. שימוש ממושך יותר בחסמי תעלות סידן הקטין את הסיכון – הסיכון היחסי עבור מטופלים במשך פחות משנה אחת היה 1.04, עבור מטופלים במשך שנה עד שנתיים – 0.89, ועבור מטופלים במשך שנתיים ומעלה – 0.77. נוסף לכך. נמצא כי הירידה בסיכון היא תלוית מינון (כלומר סיכון נמוך יותר בקרב מטופלים במינונים גבוהים יותר).

גם הטיפול ב-losartan נמצא קשור לסיכון מופחת לפיתוח גאוט בקרב חולי יתר לחץ דם – הסיכון היחסי של מטופלים ב-losartan לעומת אלו שאינם מטופלים בו היה 0.81 (95%CI 0.70-0.94). הסיכון ירד ככל שעלה משך הטיפול (0.97 בטיפול במשך פחות משנה, 0.86 בטיפול במשך שנה עד שנתיים, 0.70 בטיפול במשך שנתיים ומעלה). גם במקרה זה הירידה בסיכון הייתה תלוית מינון.

בניגוד לכך, נמצא כי טיפול במשתנים כרוך בעלייה בסיכון לגאוט בקרב הסובלים מיתר לחץ דם – סיכון יחסי של 2.36 (95%CI 2.21-2.52). בטיפול בחסמי בטא נמצא סיכון יחסי של 1.48 (95%CI 1.40-1.57). בטיפול בחסמי ACE נמצא סיכון יחסי  של 1.24 (95%CI 1.17-1.32), ובטיפול בחסמי הרצפטור לאנגיוטנסין II מלבד losartan נמצא סיכון יחסי של 1.29 (95%CI 1.16-1.43).

מלבד לגבי חסמי בטא וחסמי הרצפטור לאנגיוטנסין II שאינם losartan, הסיכון היחסי היה גבוה יותר ככל שעלה משך השימוש. כמו כן, מלבד לגבי חסמי ACE, הסיכון עלה כתלות במינון התרופה.

בטיפול בשילוב של כמה תרופות, נמצא כי הסיכונים מתאימים לסיכון שבטיפול בכל תרופה בנפרד – לדוגמה, בקרב מטופלים במשתנים שטופלו גם בחסמי תעלות סידן היה הסיכון היחסי נמוך יותר מאשר בקרב מטופלים במשתנים בלבד, ולעומת זאת בטיפול במשתנים בשילוב עם חסמי בטא או חסמי ACE היה הסיכון היחסי גבוה יותר מאשר בטיפול במשתנים בלבד.

החוקרים מסכמים כי טיפול בחסמי תעלות סידן וב-losartan עשוי להיות גורם מגן מפני גאוט בקרב הסובלים ביתר לחץ דם, ובניגוד לכך טיפול במשתנים, בחסמי בטא, בחסמי ACE ובחסמי הרצפטור לאנגיוטנסין II שאינם losartan מגביר את הסיכון. ממצאים אלה מתאימים לתוצאות מחקרים קודמים לגבי השפעת התרופות על רמת החומצה האורית בדם. מידע זה עשוי להיות שימושי בהתאמת הטיפול לסובלים מיתר לחץ דם ומגאוט.

המאמר הובא כשירות ע"י חברת MSD
מקור:

Choi et al.;Antihypertensive drugs and risk of incident גאוט among patients with hypertension: population based case-control study, BMJ. 2012 Jan 12;344:d8190

נושאים קשורים:  חסמי בטא,  חסמי ACE,  חסמי הרצפטור לאנגיוטנסין II,  losartan,  חסמי תעלות סידן,  גאוט,  שיגדון,  יתר לחץ דם,  לחץ דם,  משתנים,  מחקרים
תגובות