ההסתדרות הרפואית בישראל (הר"י) מציינת בימים אלו מאה שנים להיווסדה. הארגון היציג של הרופאים הוא גם האיגוד המקצועי היהודי הראשון בארץ של בעלי מקצוע חופשי וגם החברה המדעית הראשונה שהקים הישוב העברי.
עוד בעניין דומה
את תולדות הר"י מתעד כבר עשרות שנים הפרופסור הפנסיונר נסים לוי, לשעבר מנהל מכון ה"גסטרו" בבית החולים בני-ציון, שבמשך עשרים שנים גם לימד בפקולטה לרפואה בטכניון שלושה מקצועות: רפואה פנימית, גסטרו-אנטרולוגיה והיסטוריה של הרפואה. לפני כארבע שנים כתב יחד עם רעייתו יעל ספר המכיל 4,000 ביוגרפיות של ראשוני הרופאים בישראל. מאמרו על פרשת היווסדה של הר"י מתפרסם בגיליון ינואר של "הרפואה".
הר"י בת 100. מתוך שער גליון 'הרפואה' גליון ינואר 2012 לציון המאורע (איור: יעל בר)
"האגודה המדיצינית העברית" הוקמה ביפו ב-11 בינואר 1912. ישיבת היסוד נערכה בדירתו של ד"ר מאיר קרינקין, רופא עיניים, ברחוב הרצל על גבול יפו תל-אביב. שישה רופאים ורוקח מדופלם אחד התכנסו לישיבת היסוד. ניהל אותה ד"ר אריה פוחובסקי, שהיה הכירורג הראשון בארץ-ישראל.
את פרוטוקול ישיבת היסוד כתבה, ברוסית, ד"ר בת-שבע יונס-גוטמן, רופאה כללית, שגם חתמה על מסמך הסיכום של הישיבה. ד"ר פוחובסקי נבחר בהצבעה חשאית ליו"ר הראשון של האגודה. ד"ר קרינקין נבחר להיות סגנו והמזכיר היה ד"ר משה שרמן, לימים רופא ה-א.א.ג הראשון בארץ. עוד חתומים על פרוטוקול הישיבה ההיסטורית ד"ר מרק שטיין (רופא כללי) והרוקח המדופלם זאב אורבך. ד"ר חיים חיסין, שנכח בתחילת הישיבה לא חתום על הפרוטוקול, ופרופסור לוי סבור כי נקרא כנראה לטפל במקרה חירום ולכן עזב את הישיבה בטרם הסתיימה.
עוד כמה רופאים שהוזמנו לאותה ישיבת יסוד לא הצליחו להגיע אליה. ארבעה טרחו לשלוח מכתב על כך – ולכן הם נמנים על חבורת המייסדים: ד"ר סוניה בלקינד מיפו, ד"ר יעקב ברנשטיין-כהן מפתח-תקווה, ד"ר מוסקוביץ מרחובות וד"ר אליקים (או אליקום) וייצברד מראשון-לציון.
שלוש מטרות עיקריות הציבה לעצמה האגודה:
-"שיתוף פעולה מדעי שיתממש בעזרת שיחות בענייני מדע, הרצאות, הדגמת חולים, הזמנה משותפת של כתבי עת, הקמת ספריה רפואית".
-"לחקור ולדון בבעיות חברתיות תברואתיות, ביוזמתה או על פי הצעת ארגונים אחרים בשאלות שלשם פתרונן מן ההכרח שיישמע קולו המוסמך של איגוד רפואי כגון שאלת בית החולים ובתי המרקחת, שאלות הגהות (בטיחות) בבתי הספר ובעיית החובשים".
-"צריכה האגודה המאחדת את הרופאים מבחינה מקצועית להיות המוסד שבו תתבררנה שאלות בעלות אופי מקצועי".
פרופסור לוי הדגיש בשיחה ל"דוקטורס אונלי", כי "קבוצת המייסדים קיבלה פה אחד החלטה משמעותית ולפיה האגודה תוציא לאור כתב עת רפואי בעברית בשם 'זיכרונות דברים'. חוץ מד"ר שרמן, איש מבין המייסדים לא שלט בעברית - אלא רק ברוסית. ובכל זאת הם החליטו ששפת כתב העת תהיה עברית. ב-1912 היו בארץ ישראל לא יותר מ-32 רופאים יהודים, 10 מהם ביפו. זה היה ממש שיא עולמי – רופא אחד על כל 170 נפש...".
כתב העת הרפואי הזה יצא לאור רק עד תחילת מלחמת העולם הראשונה (1914), בסך הכול פורסמו שישה גיליונות: "העברית הייתה ספרותית מאוד, אבל חברות תרופות זרות וגם כמה מעבדות וקליניקות של רופאים פרטיים פרסמו בהן מודעות, בתשלום כמובן. שני נושאים העסיקו במיוחד את הכותבים – מגיפת המלריה (האויב מספר 1 של הישוב היהודי) והטרכומה".
כמעט במקביל ל"אגודה המדיצינית" של יפו-תל-אביב והמושבות, הוקמה גם "אגודת רופאים מדברי עברית" בירושלים. אסיפת היסוד שלה התקיימה ב-1913. אחד האישים שהתנגד לאגודה בחריפות היה ד"ר משה ואלך מייסד בית החולים "שערי צדק" . הוא היה יליד גרמניה, חרדי והגדיר עצמו כ"גרמני בן דת משה". רופא מתנגד אחר הגדיר עצמו "קוסמופוליט" שאינו מעוניין להיות חבר בארגון לאומי כלשהו. הפשרה שקיבלו משתתפי ישיבת היסוד הייתה לכן שהאגודה הירושלמית תיקרא "אגודת רופאים מדברי עברית" (ארמ"ע).
ד"ר ואלך הצטרך בסופו של דבר ל"אגודה", לאחר שזו נחלצה להגן עליו מפני טענות של "רשלנות רפואית" כשחולה נפטר בבית החולים שלו. בני משפחתו טענו שמת על מפתן דלתו של בית החולים בירושלים, משום שרופאים לא אפשרו לו להתקבל לטיפול בנימוק שהגיע לאחר כניסת השבת. אלא שבדיקה מקיפה העלתה כי החולה בכל זאת הוכנס פנימה ואף טופל - אלא שמחלתו הכריעה אותו. ארמ"ע פרסמה גילוי דעת בעיתוני התקופה ובו התייצבה נחרצות לצד ד"ר ואלך – וזה החליט להצטרף לשורותיה.
ב-1914 כבר היו בארץ 65 רופאים יהודים ואז החליטו שני הארגונים לשתף פעולה. הוועידה המשותפת התקיימה כ-4 חודשים לפני שפרצה מלחמת העולם והיא הוקדשה לדיון על מגיפת הגרענת, מחלת העיניים שבה חלו ילדים רבים. שנתיים אחר כך ראה אור ספר מרשים מאוד שסיכם את הרצאות הוועידה.
יושבי הראש של ההסתדרות הרפואית בישראל (1912- היום)
רק במארס 1919 התאגדו שתי האגודות ל"הסתדרות הרפואית העברית בארץ-ישראל" שעם הקמת המדינה שינתה את שמה להר"י. ב-1921 נוסד הסניף שלה בחיפה. 12 רופאים עמדו עד היום בראש ההסתדרות הרפואית. אחד מהם, ד"ר שרמן, נבחר פעמיים ליו"ר. היו"ר הראשון, ד"ר פוחובסקי, עמד בראש הארגון שמונה שנים. ד"ר שרמן, היו"ר השני , שימש כיו"ר 25 שנה – כהונה אחת נמשכה 5 שנים (1925-1920) אולם השנייה התארכה ל-20 שנה, מ-1937 ועד 1957. ד"ר יורם בלשר (היו"ר ה-12), שימש בתפקידו 19 שנה (2009-1995), ד"ר רמי ישי, היו"ר העשירי כיהן 18 שנה (1989-1971). רק רופאה אחת, ד"ר מרים צנגן (היו"ר ה-11) עמדה עד היום בראשות הר"י (1995-1989). היו"ר ה-13 הוא עתה ד"ר ליאוניד אידלמן.
ד"ר לוי מדגיש כי החל משנת 1992 בעקבות פסק דין שניתן בבית הדין הארצי לעבודה, הר"י היא הארגון היציג הבלעדי של הרופאים בישראל. הארגון גדל מ-32 רופאים בשנת 1912, ל-400 בשנת 1930, ול-12 אלף בשנת 1992, ועתה חברים בו כבר כ-27 אלף רופאים, לא כולם עוסקים בצד הקליני של הרפואה. יש ביניהם גם אנשי מחקר וממלאי תפקידי מטה ואדמיניסטרציה בכירים.
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
