דיכאון

דיכאון עמיד לטיפול – האם מדובר בהפרעה דו-קוטבית?

מחקר שבוצע בטאיוואן מצא כי במקרי דיכאון עמיד לטיפול, שיעור המקרים שבהם שונתה האבחנה להפרעה דו-קוטבית במהלך כמה שנות מעקב היה גבוה יותר מאשר במקרי דיכאון שהגיב לטיפול

29.01.2012, 14:24

חלק משמעותי מהמטופלים עקב דיכאון אינם מגיבים באופן מספק לטיפול תרופתי (מעל 30% על פי אחד המחקרים). דיכאון עמיד לטיפול מוביל לתוצאות חמורות יותר כגון שיעור אשפוזים גדול יותר ואף תמותה גבוהה יותר.

מהלכה של הפרעה דו-קוטבית מתחיל לרוב באפיזודה דיכאונית. לכן ההפרעה מאובחנת לעתים כדיכאון בשלב ההתחלתי. ייתכן שאבחנה זו תורמת לשיעור הגבוה יחסית של כישלון הטיפול התרופתי בדיכאון.

מחקר זה, שבוצע בטאיוואן, מבוסס על בסיס נתונים לאומי המכסה כ-96% מהאוכלוסייה. מתןך מדגם מייצג של מיליון צרכני שירותים רפואיים, אותרו כלל המאובחנים כסובלים מדיכאון ללא היסטוריה של הפרעה דו-קוטבית בשנת 2000 (1,485 מאובחנים) ובשנת 2003 (2,459 מאובחנים).

המאובחנים חולקו לקבוצות על פי מספר התרופות נוגדות הדיכאון שבהן טופלו החל משנה לפני שנת האבחנה ועד שנה אחריה.

מטופלים שלא טופלו בתרופות נוגדות דיכאון כלל סווגו כ-ETT1י(Easy to treat 1), ומטופלים שטופלו בתרופה אחת בלבד סווגו כ-ETT2. מטופלים שהתרופה שלהם הוחלפה פעם אחת (כלומר הגיבו לניסיון הטיפול המספק השני) סווגו כ-ITTי(Intermediate to treat).

משתתפים שאצלם נדרשו יותר משתי החלפות של התרופות (כלומר לא הגיבו לשני ניסיונות טיפול מספקים או יותר) סווגו כ- DTTי(Difficult to treat). ניסיונות טיפול הוגדרו כמספקים אם כללו טיפול במינון המקובל במשך מעל 60 ימים רצופים.

80% מהמאובחנים בשנת 2000 ו-70.9% מהמאובחנים בשנת 2003 השתייכו לקבוצת ETT.י5.5% מהמאובחנים בשנת 2000 ו-10.7% מהמאובחנים בשנת 2003 סווגו בקבוצת DTT.

האבחנה שונתה להפרעה דו-קוטבית אצל 7.6% מהמאובחנים כסובלים מדיכאון בשנת 2000 במשך מעקב של 5 שנים ואצל 10.1% מהמטופלים במשך מעקב של 8 שנים. אצל 12.1% מהמאובחנים בשנת 2003 שונתה האבחנה להפרעה דו-קוטבית במשך מעקב של 5 שנים.

שיעור השינויים באבחנה (מדיכאון להפרעה דו-קוטבית) היה גבוה יותר בקרב מטופלים שסווגו לקבוצת DTT, כלומר נמצאו קשים לטיפול. האבחנה שונתה אצל 25.6% מאותם מטופלים שאובחנו כסובלים מדיכאון בשנת 2000, ואצל 26.6% מאלו שאובחנו בשנת 2003.

שיעור השינוי באבחנה היה נמוך יותר בקרב מטופלים שסווגו בקבוצת ETT, כלומר קלים לטיפול. השיעור היה 8.9% בקרב אלו שאובחנו בשנת 2000 ו-8.8% בקרב אלו שאובחנו בשנת 2003. בקרב מטופלים שסווגו לקבוצת הביניים, שיעור שינוי האבחנה עמד על 12.7% עבור אלו שאובחנו בשנת 2000 ו-18.5% עבור אלו שאובחנו בשנת 2003.

החוקרים מסכמים כי ממצאיהם תומכים בהשערה כי בקרב מטופלים הסובלים מדיכאון עמיד, שכיח יותר שינוי של האבחנה להפרעה דו-קוטבית בהמשך. לדעתם מודעות גבוהה יותר של הרופאים לכך עשויה לקצר את משך הזמן עד לשינוי האבחנה.

ערכה: ד"ר ורד פרכטר
מקור:

Cheng-ta Li et al.;Association between antidepressant resistance in unipolar depression and subsequent bipolar disorder: cohort study, The British Journal of Psychiatry 2012 Jan;200:45-51

נושאים קשורים:  דיכאון,  הפרעה דו-קוטבית,  דיכאון עמיד לטיפול,  מחקרים
תגובות
 
ד"ר יוליאן יאנקו
01.02.2012, 06:16

שלום לעמיתי,

רצ"ב כמה מילים מאתר NARSAD בעניין חשוב זה

ד"ר יאנקו

http://bbrfoundation.org/discoveries/the-diagnostic-challenge-is-it-depression-or-bipolar-disorder