מטרת הניסוי הייתה לקבוע את תוחלת החיים של חולי פרקינסון (PD) בארה"ב ולזהות גורמים דמוגראפיים, גיאוגרפיים וקליניים המשפיעים על השרידות.
עוד בעניין דומה
בניסוי קוהורט רטרוספקטיבי זה השתתפו 138,000 מבוטחי מדיקייר חולי PD אקראי שזוהו ב-2002 ועברו מעקב עד 2008. נבחן הסיכון לתמותה בתוך 6 שנים (מותאם לערפלנים) שהושפע על ידי 3 קבוצות של גורמים: (1) גזע, מין וגיל בעת האבחון (2) גיאוגרפיה וגורמים סביבתיים (3) תנאים קליניים. החוקרים בחנו את האבחון בעת האשפוז של חולי PD טרמינלית, והשוו בין תמותה מ-PD לבין תמותה ממחלות נפוצות אחרות.
35% מחולי ה-PD חיו יותר מ-6 שנים. מין וגזע ניבאו באופן משמעותי שרידות: נשים (HR 0.74; 95% CI , 0.73–0.75), היספאנים (HR 0.72; 95% CI, 0.65–0.80) או אסיאתיים (HR 0.86; 95% CI, 0.82–0.91) היו בסיכון נמוך יותר לתמותה מגברים לבנים.
דמנציה שאובחנה ב-69.6% מהמקרים ושהייתה שכיחה ביותר בקרב חולים אפרו-אמריקאים (78.2%) ובקרב נשים (71.5%), הייתה קשורה לסיכוי גבוה יותר לתמותה (HR 1.72; 95% CI, 1.69–1.75).
תמותה ממחלת פרקינסון הייתה שכיחה יותר מהתמותה ממחלות מסכנות-חיים נפוצות רבות אחרות. חולי PD טרמינלית אושפזו בתדירות גבוהה עקב מחלה קרדיווסקולארית (18.5%) וזיהום (20.9%), אך לעתים נדירות עקב PDי(1%).
שיעורי שרידות איזוריים היו דומים, אך חולי PD שחיו באזורים עירוניים שבהם יש פליטה תעשייתית גבוהה של מתכות, היו בסיכון מותאם מעט גבוה יותר לתמותה (HR 1.19; 95% CI , 1.10–1.29).
החוקרים הסיקו כי גורמים דמוגראפיים וקליניים משפיעים על שרידות מ-PD. דמנציה נמצאה בשכיחות גבוהה בקרב חולי PD ונמצא כי היא קשורה לעלייה משמעותית בתמותה. יש צורך במחקרים נוספים כדי להבין אם חשיפות סביבתיות משפיעות על מהלך PD או על השרידות.
מקור: