תת-אנליזה חדשה של מחקר ה-RELY שפורסמה לאחרונה בעיתון Circulation מצביעה על כך שהעלייה ב-MI בטיפול ב-dabigatran (פרדקסה) בהשוואה ל-warfarin אינה משמעותית סטטיסטית ויתר על כן שכיחות כלל אירועי הלב האיסכמיים הייתה דומה בקבוצות פרדקסה ובקבוצת ה-warfarin.
עוד בעניין דומה
מחקר RE-LY הוא מחקר גדול שתוצאותיו העיקריות פורסמו לפני כשנתיים. המחקר בחן את יעילות ובטיחות הטיפול ב-dabigatran בשני מינונים (110מ"ג או 150מ"ג פעמיים ביום) לעומת טיפול ב-warfarinי(target INR 2-3). המחקר כלל 18,113 משתתפים ומצא כי במינון של 150 מ"ג dabigatran היה יעיל יותר מ-warfarin במניעת שבץ מוחי ותסחיפים סיסטמיים. השכיחות של דימומים חמורים הייתה דומה בשני המקרים. במינון של 110 מ"ג הייתה יעילותו של dabigatran שווה ליעילות הטיפול ב-warfarin, אולם שכיחות הדימומים החמורים הייתה נמוכה יותר.
לב אנושי (אילוסטרציה)
בתת-אנליזה החדשה בחנו החוקרים לעומק את שכיחות מקרי ה-MI שאירעו בקרב משתתפי המחקר.
(MI "קליני" הוגדר על פי שילוב של כאב אופייני בחזה, שינויי אק"ג אופיניים ל-MI ו/או עלייה ברמות אנזימי הלב, ו-MI "שקט" הוגדר על פי שינויי אק”ג בגלי Q ללא סימפטומים אופיניים). נוסף לכך נאספו נתונים לגבי אירועי לב איסכמיים נוספים - unstable angina, דום לב ומוות מסיבה לבבית, וכן צנתורים או ניתוחי מעקפים.
שני מדדים מורכבים הוגדרו (composite outcomes) במחקר. הראשון הוגדר כבר במחקר המקורי כ-Net clinical benefit, וכלל אירועי שבץ, תסחיפים סיסטמיים, תסחיפים ריאתיים, MI, מוות מכל סיבה או דמם משמעותי. המדד השני כלל אירועי לב איסכמיים – MI, unstable angina, דום לב או מוות עקב גורם לבבי.
תוצאות התת-אנליזה: בקרב משתתפי המחקר נצפה שיעור מעט גבוה יותר של אירועי MI בקרב מטופלים ב- dabigatran מאשר בקרב מטופלים ב-warfarin, אך שיעור זה היה נמוך יחסית וההבדל בין הקבוצות לא היה בעל משמעות סטטיסטית (0.82% לשנה בקבוצה שטופלה ב-dabigatranן110 מ"ג, 0.81% לשנה בקבוצה שטופלה ב-dabigatranי150 מ"ג ו-0.64% לשנה בקבוצה שטופלה ב-warfarin. הסיכון היחסי של dabigatran במינון של 110 מ"ג בהשוואה ל-warfarin היה 1.29 (95%iCI 0.96-1.75; p=0.09), והסיכון היחסי של dabigatran במינון 150 מ"ג היה 1.27 ( 95%iCI 0.94-1.71; p=0.12).
לגבי המדד המורכב של כלל הארועים האיסכמיים, לא נמצא הבדל משמעותי בין 3 קבוצות הטיפול. שיעורי ההתרחשות היו 3.16% לשנה בטיפול ב-dabigatranי110 מ"ג , 3.33% לשנה בטיפול ב-dabigatranי150 מ"ג, ו-3.41% לשנה בטיפול ב-warfarin. הסיכונים היחסיים בהשוואה לטיפול ב-warfarin היו 0.93 (95%iCI 0.80-1.06; p=0.28) למינון של 110 מ"ג ו-0.98 (95%iCI 0.85-1.12; p=0.77) למינון של 150 מ"ג. גם כאשר הצנתורים וניתוחי המעקפים נכללו בתוצאה הכוללת, לא היה הבדל משמעותי בין שלושת הקבוצות.
יתרה מזאת, על פי ה-net clinical benefit הטיפול ב-dabigatran נותר עדיף, עם סיכון יחסי של 0.92 (95%iCI 0.81-1.01, p=0.09) עבור טיפול ב-dabigatran 110 מ"ג (לא מובהק), ו-0.90 (95%iCI 0.82-0.99, p=0.02) עבור dabigatran 150 מ"ג (מובהק).
עוד נמצא שההשפעה של dabigatran לעומת warfarin במדדים הלבביים השונים הייתה דומה הן בקרב חולים בעלי רקע של מחלות לב (היסטוריה של CAD או MI) והן בקרב חולים ללא רקע של מחלות לב. ממצא זה חשוב מכיוון שחולים עם רקע של מחלות לב נמצאים בסיכון גבוה לאירוע חוזר.
לסיכום, החוקרים קובעים כי נמצאה שכיחות מוגברת, שאינה מובהקת מבחינה סטטיסטית, של מקרי MI בטיפול ב-dabigatran בהשוואה לטיפול ב-warfarin, אולם הם מציינים כי מקרי ה-MI התרחשו בתדירות נמוכה. נוסף על כך, לא נמצאה עלייה בשכיחות של כלל אירועי הלב האיסכמיים בעת נטילת dabigatran. פרדקסה 150 מ"ג שמרה על יתרונה במניעת שבץ מוחי ותסחיפים סיסטמיים גם בקרב מטופלים בסיכון גבוה לאירוע לב כתוצאה מ-MI בעבר או ממחלת לב.
ערכה: ד"ר ורד פרכטר
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
