אסטמה

הקשר בין אקמול לבין אסטמה

בסקירה זו של מחקרים הבוחנים את הקשר בין שימוש באקמול לבין התפתחות אסטמה מסיק הכותב כי יש להימנע ממתן אקמול לילדים הסובלים מאסטמה או נמצאים בסיכון לאסטמה

15.01.2012, 11:13

שכיחות מחלת האסטמה בקרב ילדים בארה"ב עלתה באופן משמעותי בין שנת 1980 לשנת 2003 מ-3.6% ל-5.8%. עלייה דומה נראתה ברחבי העולם. יש המכנים זאת "מגיפת האסטמה". עלייה זו ארעה במקביל לעלייה בשימוש באקמול לטיפול במחלות חום בילדים, לאחר שהתגלה הקשר בין Reye syndrome לבין שימוש באספירין. בשנות ה-90, כאשר השימוש באקמול כתרופה השכיחה ביותר להקלת כאב והורדת חום היה מבוסס, נראתה עצירה בעליית שכיחות האסטמה.

בשנים אלו ארעו כמה שינויים סביבתיים אחרים, שיכולים גם הם להסביר את העלייה בשכיחות האסטמה (למשל עלייה ברמת ההיגיינה), אולם לדעתו של הסוקר במאמר זה, ד"ר ג'ון מקברייד פולמונולוג ילדים מאוהיו, הקשר בין עלייה בשימוש באקמול לעלייה בשכיחות אסטמה הוא המבוסס ביותר, בעיקר בהתחשב בכך ששיעור הופעת צפצופים בקרב ילדים ב-36 מדינות נמצא קשור לשיעור צריכת האקמול באותה מדינה.

כמה מחקרים תצפיתיים תיארו קשר בין שימוש באקמול לבין שיעור האסטמה. ה- study of allergy and ashma in childhood שבחן נתונים מ-122 מרכזים רפואיים ב-54 מדינות וכלל 200,000 ילדים, מצא כי הסיכון לאסטמה בקרב ילדים שטופלו באקמול היה מוגבר. לדוגמה, בקרב ילדים בני 6–7 שטופלו באקמול מעל פעם בחודש היה הסיכון גבוה פי 3.23 (95%iCI 2.91-3.60), ובקרב ילדים שטופלו באקמול בתדירות שבין פעם בחודש לפעם בשנה היה הסיכון גבוה פי 1.61 (95%iCI 1.46-1.77) בהשוואה לילדים שלא טופלו באקמול כלל. תוצאות דומות נמצאו גם לגבי בני 13–14. על פי חישוביהם של החוקרים ניתן ליחס לשימוש באקמול 38% ממקרי האסטמה החמורה בקרב בני 6–7, ו-43% מהמקרים בקרב בני 13–14.

במטה-אנליזה של 6 מחקרים אפידמיולוגיים אחרים נמצאו תוצאות דומות. תוצאות דומות נראו גם במחקר שבוצע באתיופיה, שהדגים כי הקשר קיים גם באזורים שאינם אורבניים ומתועשים.

גם מחקרים אפידמיולוגיים בקרב מבוגרים הדגימו שכיחות מוגברת של אסטמה אצל משתמשים באקמול – מטה אנליזה של 6 מחקרים שכללה כמעט 90,000 משתתפים מצאה סיכון גבוה פי 1.74 (95%iCI 1.36-2.23) בקרב מבוגרים שעשו שימוש תכוף באקמול.

מחקרים אפידמיולוגיים מצביעים על קשר בין שימוש תכוף באקמול לבין מחלת האסטמה, אך אינם מעידים בהכרח על יחסי סיבה ותוצאה ביניהם, שכן קיימת גם האפשרות של קשר בין מחלת האסטמה לבין הגורמים לשימוש באקמול (מחלות נגיפיות) והאפשרות של קשר הפוך (שימוש מוגבר באקמול בקרב ילדים שאצלם  הסיכון לאסטמה מוגבר בשל חשש משימוש בתרופות נוגדות דלקת אחרות או בשל שכיחות מוגברת של מחלות נגיפיות בקרב ילדים חולי אסטמה).

עם זאת, קיימים גם מחקרים פרוספקטיביים המחזקים את ההשערה לגבי קשר סיבתי בין שימוש באקמול לבין אסטמה: ה-Boston university fever study כלל 84,000 ילדים בני 6 חודשים עד 12 שנים, שטופלו לפי הצורך, באקמול, איבופרופן במינון נמוך או איבופרופן במינון גבוה, בהתאם להקצאה אקראית. בקרב ילדים שסבלו מאסטמה בתחילת המחקר, נראתה שכיחות גבוהה פי 2.3 (95%iCI 1.26-4.16) ak ביקורי רופא בשל אסטמה בקבוצה שטופלה באקמול.

מחקר נוסף היה ה-Nurses health study, שבו נשאלו מעל 73,000 נשים (אחיות) לגבי הרגלי השימוש באקמול ובתרופות דומות בשנים 1990 ו-1992. בשנת 1996 נמצא כי הסיכון להתפתחות אסטמה בקרב נשים שהשתמשו באקמול בתדירות גבוהה היה גבוה יותר (סיכון של פי 1.63 בקרב נשים שנטלו אקמול מעל 14 פעמים בחודש ביחס לנשים שלא נטלו אקמול).

לטענתו של הסוקר, יש לשקול את התועלת והנזק שבשימוש באקמול לאור ממצאים אלו. הטיעון העיקרי בעד השימוש באקמול אינו יעילותו המוגברת, אלא חשש מהתפתחות Reye syndrome וכן חשש מהשפעתן של תרופות נוגדות דלקת אחרות על קרישת הדם, תפקוד הכליות ומערכת העיכול. עבור ילדים רבים ניתן לשקול אמצעים שאינם פרמקולוגיים או שימוש באיבופרופן להורדת החום. עבור ילדים הסובלים ממחלת כליה, התייבשות או הפרעות בקרישת הדם קשה יותר להעריך את הנזק מול התועלת.

לדעתו של הסוקר המאזן בין התועלת לנזק בשימוש באקמול מוסט אצל ילדים הסובלים מאסטמה, או אצל ילדים בעלי היסטוריה משפחתית של אסטמה. לדבריו, הוא עצמו מתכוון להימנע ממתן אקמול לילדים עם סיכון מוגבר לאסטמה, עד לבדיקת הקשר בין שימוש באקמול להתפתחות אסטמה במחקר קליני מבוקר.

ערכה: ד"ר ורד פרכטר

מקור:

McBride, The Association of Acetaminophen and Asthma Prevalence and Severity, Pediatrics. 2011 Dec;128(6):1181-5

נושאים קשורים:  אסטמה,  אקמול,  מחקרים
תגובות
 
ד"ר אלי כץ
18.01.2012, 11:15

ממתי איבופן נחשב לבטוח בחולי אסטמה?