דיכאון

שיעור הפגיעה העצמית יורד לאחר תקופת ההתבגרות

מחקר קוהורט ארוך טווח שבוצע באוסטרליה הדגים כי הנטייה לפגיעה עצמית גבוהה משמעותית בקרב בנות ויורדת משמעותית במעבר מגיל ההתבגרות לשלב מבוגר-צעיר

08.01.2012, 11:36

פגיעה עצמית (Self harm) מוגדרת כפעולה שמטרתה לגרום נזק עצמי (כגון גרימת חתכים, בליעה של רעל וכדומה) שאינה מסתיימת במוות. פגיעה עצמית היא אחד הגורמים הקשורים בצורה החזקה ביותר להתאבדות, והיא נפוצה בעיקר בקרב נשים בנות 15–24. המהלך הטבעי של פגיעה עצמית אינו מאופיין היטב. מטרתו של מחקר זה הייתה לערוך מעקב ארוך טווח, מתקופת ההתבגרות ועד לשלב הבוגר הצעיר, אחר הנטייה לפגיעה עצמית.

למחקר גויסו משתתפים מ-45 בתי ספר שנבחרו באקראי בויקטוריה, אוסטרליה. המחקר נמשך בשנים 1992–2008, והמשתתפים גויסו בגיל 14–15. איסוף המידע התבצע בשמונה שלבים עד גיל 29. איסוף המידע התבצע באמצעות שאלונים ממוחשבים וראיונות טלפוניים.

1,802 משתתפים השתתפו בשלב הראשוני ובשלב אחד נוסף לפחות בגיל ההתבגרות. 1,750 השתתפו בשלב הראשוני ולפחות בשלב נוסף בגיל בוגר, ו-1,652 השתתפו בשלב הראשוני, בשלב נוסף בגיל ההתבגרות ולפחות בשלב נוסף בגיל הבוגר.

בגיל ההתבגרות היה שיעור הפגיעה העצמית הכללי 8.3% (95%iCI 7.0-9.5%), והשיעור בקרב בנות היה גבוה משמעותית מאשר בקרב בנים (10% לעומת 6.3%). ב-0.8% מהמקרים דווח גם על כוונה אבדנית (95%iCI 0.4-1.3%). ב-1.9% מהמקרים דווח על פגיעה עצמית ביותר משאלון אחד. הדרך העיקרית לפגיעה עצמית הייתה גרימת חתכים או כוויות, וצורות שכיחות נוספות היו בליעת רעל או מינון יתר של תרופה, חבלה עצמית או התנהגות סיכונית.

בשלב הבוגר הצעיר חלה ירידה משמעותית בשיעורי הפגיעה העצמית. השיעור הכללי היה 2.6% (95%iCI 1.9-3.4%). השיעור בבנות היה עדיין גבוה יותר (3.2% לעומת 1.9%). רק ב-0.3% מהמקרים דווחה פגיעה עצמית ביותר משאלון אחד.

בניתוח רב-משתנים נמצא כי דיכאון או חרדה, התנהגות אנטי-סוציאלית, שימוש מסוכן באלכוהול ועישון סיגריות קשורים באופן מובהק בסיכון מוגבר לפגיעה עצמית.

רק אחד מהבנים שהשתתפו במחקר דיווח על פגיעה עצמית גם בגיל ההתבגרות וגם בשלב הבוגר הצעיר. בקרב בנות, לעומת זאת, נמצא כי דיווח על פגיעה עצמית בגיל ההתבגרות היה קשור בסיכון מוגבר לפגיעה עצמית בגיל הבגרות (סיכון גבוה פי 5.6 כאשר דווח על פגיעה עצמית בשאלון אחד בלבד, סיכון גבוה פי 20 כאשר דווח על פגיעה עצמית ביותר מנקודת זמן אחת).

החוקרים מסכמים כי ברוב המקרים פגיעה עצמית המופיעה בגיל ההתבגרות מופסקת באופן ספונטני בגיל הבגרות. עם זאת, מתבגרים אשר מבצעים פגיעה עצמית סובלים במקרים רבים מבעיות נפשיות, שככל הנראה לא יחלפו ללא טיפול, ונמצא קשר משמעותי בין דיכאון או חרדה בגיל ההתבגרות לסיכון מוגבר לפגיעה עצמית בגיל הבגרות. לפיכך הטיפול בהפרעות נפשיות בגיל ההתבגרות יוכל אולי להוריד את הסיכון לפגיעה עצמית בגיל הבגרות. החוקרים מוסיפים כי ייתכן שהפרעות נפשיות בגיל ההתבגרות תורמות גם לסיכון להתאבדות בשלב הבוגר הצעיר, וזיהוי ההפרעות וטיפול בהן יוכל לסייע במניעת התאבדות.

ערכה: ד"ר ורד פרכטר
מקור:

Moran et. al., The natural history of self-harm from adolescence to young adulthood: a population-based cohort study, Lancet. 2011 Nov 16. [Epub ahead of print]

נושאים קשורים:  דיכאון,  התאבדויות,  חרדה,  גיל ההתבגרות,  פגיעה עצמית,  מחקרים
תגובות