סוכרת

Vildagliptin יעיל ובטוח למטופלים הסובלים מפגיעה בתפקוד הכליות

במחקר נמצא כי vildagliptin יעיל ובטוח לטיפול בסוכרת גם במקרים של פגיעה בינונית או חמורה בתפקוד הכליות

05.01.2012, 12:15

מחלה כלייתית בקרב חולי סוכרת מסוג 2 היא שכיחה. פגיעה זו מגבילה את אפשרויות הטיפול בסוכרת, שכן קיימת התוויית נגד לשימוש ב-metformin ובחלק מהתרופות מקבוצת (SUs)יsulfonylureas במקרים של אי-ספיקת כליות בדרגה בינונית ומעלה, והשימוש בתרופות מקבוצת (TZDs)יThiazolidinediones מוגבל בשל תופעת לוואי של צבירת נוזלים. אפילו הטיפול באינסולין מסובך יותר כשיש פגיעה כלייתית, שכן הוא מפונה בעיקר על-ידי הכליות. לפיכך חשוב לבחון את היעילות והבטיחות של תרופות חדשות לטיפול בסוכרת גם במקרים של פגיעה בתפקוד הכליות.

Vildagliptin שייך לקבוצת מעכבי DPP-4. יעילותן ובטיחותן של תרופות מקבוצה זו נבדקה לעומק והוכחה במחקרים רבים, אולם מחקרים מעטים בלבד עסקו ביעילותן ובבטיחותן בקרב הסובלים מאי-ספיקת כליות. עיקר הפינוי של vildagliptin אינו כלייתי, ולכן הריכוז המקסימלי שלו עולה פי 2 בלבד בקרב מטופלים הסובלים מאי-ספיקת כליות חמורה. לפיכך המינון שנבחר לטיפול במחקר זה היה מחצית מהמינון המומלץ למטופלים ללא אי-ספיקת כליות (50 מ"ג פעם ביום, במקום פעמיים ביום).

שיפור איזון הסוכרת (אילוסטרציה)

שיפור איזון הסוכרת (אילוסטרציה)

מחקר זה נועד להעריך את הסבילות, את הבטיחות ואת היעילות של vildagliptin כתוספת לטיפול לסוכרת, בקרב חולים הסובלים מסוכרת ומאי-ספיקת כליות בינונית עד קשה. במחקר השתתפו 525 מטופלים שגויסו מכמה מרכזים רפואיים, וחולקו אקראית לקבוצה שטופלה ב-vildagliptin וקבוצה שטופלה בפלסבו, נוסף לטיפול הרגיל. הטיפול נמשך 24 שבועות. 294 משתתפים סבלו מפגיעה בינונית בתפקוד הכליות (GFRי30-50ml/min/1.73m2), ומתוכם 165 טופלו ב-vildagliptin ו-129 טופלו בפלסבו. 221 משתתפים סבלו מפגיעה חמורה בתפקוד הכליות (GFR<30), ומתוכם טופלו 124 ב-vildagliptin ו-97 בפלסבו.

רמות HbA1C היו 7.7%–7.8% בתחילת המחקר, ומשך הסוכרת הממוצע היה 15.1 שנים בקרב מטופלים הסובלים מפגיעה בינונית בכליות, ו-18.1 שנים בקרב מטופלים הסובלים מפגיעה חמורה. מעל 2/3 מהמטופלים הסובלים מפגיעה בינונית, ומעל 3/4 מהסובלים מפגיעה חמורה טופלו באינסולין. 90% מהמשתתפים סבלו גם מיתר לחץ דם ו-60% סבלו גם מהיפרליפידמיה. כמעט כל המשתתפים טופלו בתרופות ליתר לחץ דם המעכבות את פעילות מערכת הרנין-אנגיוטנסין-אלדוסטרון (RAAs).

בקרב הסובלים מאי-ספיקת כליות בינונית נמצאה ירידה של 0.7%±0.1% ברמת HbA1C מ-baseline של 7.9% בממוצע בקבוצה שטופלה ב-vildagliptin, וההפרש בירידה ברמת HbA1C בין קבוצת הטיפול לקבוצת הפלסבו היה 0.5%±0.1% לטובת קבוצת הטיפול (p<0.0001). בקבוצת הטיפול הגיעו 30.2% מהמטופלים לערכי המטרה של HbA1C (כלומר <7%) לעומת 24.8% בקבוצת הפלסבו, אולם ההבדל לא היה מובהק סטטיסטית.

בקרב הסובלים מאי-ספיקת כליות קשה נמצאה ירידה של 0.9%±0.2% ברמת HbA1C מ-baseline של 7.7% בממוצע בקבוצה שטופלה ב-vildagliptin, וההפרש בירידה ברמת HbA1C בין קבוצת הטיפול לקבוצת הפלסבו היה 0.6%±0.1% לטובת קבוצת הטיפול (p<0.0001). בקבוצת הטיפול הגיעו 48.3% מהמטופלים לערכי מטרה של HbA1C, לעומת 25.0% בקבוצת הפלסבו, והפרש זה נמצא מובהק (p=0.003).

החוקרים מדווחים כי נראתה ירידה משמעותית יותר ברמות הגלוקוז בצום (FPG) בקבוצת הטיפול לעומת קבוצת הפלסבו, אולם ההפרש לא היה מובהק. שכיחות תופעות הלוואי, תופעות הלוואי החמורות וכן מקרי המוות בשתי הקבוצות הייתה דומה, ואף אחד ממקרי המוות לא נמצא קשור לטיפול.

החוקרים מסכמים כי על פי התוצאות, טיפול ב-vildagliptin הוא יעיל כתוספת לטיפול הקיים לשיפור איזון הסוכרת בקרב חולים בסיכון מוגבר הסובלים מפגיעה בינונית או חמורה בכליות, וכן כי מדובר בטיפול נסבל היטב ובטוח לשימוש.

ערכה: ד"ר ורד פרכטר
מקור:

Safety and efficacy of vildagliptin versus placebo in patients with type 2 diabetes and moderate or severe renal impairment: a prospective 24-week randomized placebo-controlled trial, Lukashevich et. al., Diabetes, Obesity and Metabolism 2011 Oct;13(10):947-54

נושאים קשורים:  סוכרת,  vildagliptin,  פגיעה בכליות,  מחקרים
תגובות