סקר שערך משרד הבריאות העלה כי הרופאים המקצועיים שזוכים למספר הביקורים הגדול ביותר בשנה הם רופאי נשים – 68 ביקורים לכל 100 נשים בשנה, במקום השני אורתופדים – 43 ביקורים ל-100 איש בשנה ובמקום השלישי רופאי עיניים עם 19 ביקורים ל-100 איש בשנה. אחריהם בדירוג: רופאי עור ומין 18, אף אוזן גרון 15, כירורגים 13, קרדיולוגים 11, נוירולוגים 9 ואורולוגים ופסיכיאטרים 5.
עוד בעניין דומה
עוד עולה מהסקר, שפרטיו הוצגו אתמול (יום ג') בכנס שקיים משרד הבריאות על בעיית חוסר השוויון במערכת הבריאות, כי בעשור האחרון חלה ירידה של 13% בפניות לרופאים מ-710 ביקורים אצל רופא לכל 100 איש בשנה בשנת 2000 ל-619 (423 אצל רופאי משפחה ו-195 אצל רופאים מומחים).
הסקר, המבוסס על ראיונות, מצביע על ירידה קלה במספר המעשנים בישראל (בני 20 ומעלה) בעשור האחרון מ-24.1% מהאוכלוסייה ל-.20.3%. עם זאת, 28.4% מהגברים לעומת 12.6% מהנשים עדיין מעשנים. מהשוואה בין יהודים לערבים עולה כי שיעור היהודים המעשנים הוא 19.4% לעומת 24.6% מעשנים בקרב הערבים.
עוד עולה מהסקר כי חלה עלייה במספר בדיקות הממוגרפיה בקרב נשים יהודיות בעשור האחרון מ-32.2% בשנת 2000 ל-51.4% בשנת 2009. בקרב הערביות העלייה היא מ-14.5% ל-50.2%. עם זאת שיעור הנשים היהודיות בנות 50 ומעלה שעברו בדיקת ממוגרפיה בשנתיים שקדמו לראיונות עמן עמד על 61.1% לעומת 50.9% בקרב הערביות.
הסקר קובע כי מדיניות המשרד לקידום הבריאות ולצמצום פערים בבריאות והביצועים בשטח, פועלת: בשנים 2000–2009 חל שיפור באוכלוסייה בישראל בתחום התנהגויות הבריאות. רמת התחלואה המדווחת עלתה, דבר שמעיד בין היתר על עלייה במודעות ובאבחון של המחלות הכרוניות. איתור מחלות כרוניות בשלבים מוקדמים של המחלה מאפשר טיפול מוקדם ויעיל יותר ומונע הידרדרות במצבו הבריאותי של החולה.
אולם עדיין קיימים פערים במיוחד בין אנשים מרמות השכלה ומצב כלכלי שונה ובין יישובים שונים, ויש גם הבדלים בין הקופות נותנות השירותים.
צפיפות הדיור, הנמדדת על פי מספר ממוצע של נפשות לחדר במשק בית, מצביעה על רמת הרווחה שבה חי הנחקר. מדד צפיפות הדיור מצביע על קשר הפוך בין הצפיפות לבין התנהגויות בריאות: ככל שצפיפות הדיור עולה, קטן שיעור העוסקים בפעילות גופנית, שיעור המקבלים חיסון נגד שפעת עונתית ושיעור הנשים שעוברות בדיקת ממוגרפיה. שיעור הביקורים אצל רופאים קטן ככל שמדד צפיפות הדיור עולה. מיעוט הביקורים בקרב אוכלוסייה הנמצאת ברמת רווחה נמוכה, עשוי להעיד על העדר מודעות מצדה לגבי מחלות כרוניות לפיכך המחלות אינן מאובחנות ואינן מטופלות.