מחקר זה נועד לבחון את היעילות ואת הבטיחות של טיפול בוילדאגליפטין-מטפורמין (יוקריאס, נוברטיס) בהשוואה ליעילות ולבטיחות של טיפול בגלימפריד-מטפורמין בסוכרת סוג 2.
עוד בעניין דומה
בניסוי אקראי והשוואתי, בתווית גלויה, נכללו 106 חולי סוכרת סוג 2. המדד הראשי היה ירידה בהמוגלובין המסוכרר (HbA1c) מתחילת הניסוי. המדדים המשניים כללו רמות גלוקוז בצום (FPG) או רמות גלוקוז שעתיים אחרי הארוחה (2h-PPG), כמו גם שיעור התגובה ב-HbA1c והפחתת HbA1c בהתאם לקטגוריית HbA1c בתחילת הניסוי.
בדיקת רמות גלוקוז בדם (אילוסטרציה)
בשתי הקבוצות חלה ירידה דומה ב-HbA1c, עם שינוי ממוצע ± סטיית תקן, מתחילת הניסוי ועד לנקודת הסיום לאחר 32 שבועות של: 0.94%i± 1.15% בקבוצת הוילדאגליפטין ו-1.00%i± 1.32% בקבוצת הגלימפריד. ירידה דומה חלה גם ב-2h-PPG (קבוצת הוילדאגליפטין 3.53i± 4.11 מילימול/ליטר לעומת קבוצת הגלימפריד 3.72i± 4.17 מילימול/ליטר).
הירידה ב-FPG (קבוצת הוילדאגליפטין 1.54i± 2.41 מילימול/ליטר, לעומת קבוצת הגלימפריד 2.16i± 2.51 מילימול/ליטר) לא הייתה שונה בין שתי הקבוצות. החלק היחסי של חולים שהשיגו HbA1c נמוך מ-7% בשבוע 32 היה 50.1% בקבוצת הוילדאגליפטין ו- 56.0% בקבוצת הגלימפריד.
נצפתה עלייה ממוצעת במשקל הגוף של 2.53i± 1.21 ק"ג בקבוצת הגלימפריד לעומת עלייה של 0.23i± 0.69 ק"ג בקבוצת הוילדאגליפטין. היארעות נמוכה פי 10 של היפוגליקמיה הודגמה בקבוצת הוילדאגליפטין, נוסף להיעדרה של היפוגליקמיה חמורה.
החוקרים הסיקו כי טיפול בוילדאגליפטין-מטפורמין יעיל כמו טיפול בגלימפריד-מטפורמין לשליטה על גלוקוז הדם, והביא לפרופיל תופעות לוואי טוב יותר עם סיכונים נמוכים יותר להיפוגליקמיה ולעלייה במשקל.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
