פסוריאזיס היא מחלת עור קשה ששכיחותה באוכלוסיה נעה בין 2% ל-4%. המחלה פוגעת באיכות החיים, ואף מביאה לירידה בתוחלת החיים. מחקרים קודמים הראו עלייה בסיכון למחלה קרדיווסקולארית בקרב חולי פסוריאזיס, אך קיימת גם שכיחות מוגברת של גורמי הסיכון המסורתיים למחלה קרדיווסקולארית (סוכרת, יתר לחץ דם, השמנה ,עישון, דיסליפידמיה) בקרב חולים אלו.
עוד בעניין דומה
פסוריאזיס (אילוסטרציה)
על-פי הנחיות ATP IIIי(Adult Treatment Panel), הערכת סיכון קרדיווסקולארית היא חשובה לשם קבלת החלטות לגבי הצורך בטיפול מונע ומידת האינטנסיביות של הטיפול. הערכת הסיכון מבוצעת על-פי מדד פרמינגהם (Framingham), המבוסס על גורמי הסיכון "המסורתיים" (גיל, מין, היפרליפידמיה, יתר לחץ דם, סוכרת ועישון), אולם מצבים נוספים, שאינם נכללים במדד זה, משפיעים על הסיכון ועשויים להשפיע על קבלת ההחלטות באשר לטיפול המתאים.
מטרתו של מחקר זה הייתה קבלת הערכה מדויקת של הסיכון הקרדיווסקולארי הכרוך במחלת הפסוריאזיס, לאחר שנלקחים בחשבון גורמי הסיכון ה"מסורתיים".
המחקר בוסס על מסד הנתונים של מחקר הרפואה הכללית (General Practice Research Database) בבריטניה. אותרו חולים מבוגרים (מעל גיל 18) בפסוריאזיס קשה, שיש תיעוד לאבחנה שלהם כחולי פסוריאזיס בשנים 1987–2002, וכן של אחד מהטיפולים הסיסטמיים במחלה (פוטותרפיה,PUVA, methotrexate, azathioprine, cyclosporine, oral retinoid, hydroxyureai mycophenolate mofetil – טיפולים ביולוגיים שטרם אושרו לשימוש לטיפול בפסוריאזיס בבריטניה באותה תקופה). נוסף לכך נבחרו באקראי מתוך המרשם עד 4 מבוגרים לקבוצת הביקורת עבור כל חולה שאותר. לגבי המטופלים שנבחרו אותרו נתונים על היארעות אירועים קרדיווסקולאריים חמורים (מוות עקב גורם קרדיווסקולארי, התקף לב לא קטלני ושבץ לא קטלני), וכן נתונים לגבי גורמי סיכון (גיל, מין, יתר לחץ דם, היפרליפידמיה, עישון בהווה או בעבר). נתונים לגבי BMI נמצאו ב-69% מהמקרים.
בסה"כ זוהו 3,603 חולים בפסוריאזיס, וקבוצת הביקורת כללה 14,330 בני-אדם. החולים בפסוריאזיס היו מעט מבוגרים יותר, ובעלי יותר גורמי סיכון "מסורתיים".
שכיחות הארועים הקרדיווסקולאריים הייתה גבוהה יותר בקרב החולים בפסוריאזיס (4.5% לעומת 2.9%, p<0.001). כאשר לא נלקחו בחשבון גורמי סיכון נוספים היה הסיכון לארוע קרדיווסקולארי על פני 1,000 שנות אדם גבוה יותר בקרב חולי הפסוריאזיס (16.4, 95%CI 14.3-18.9) לעומת אלו שאינם חולים (11.6, 95%CI 10.7-12.6), והסיכון היחסי היה 1.43 (95%CI 1.22-1.67). לאחר שנלקחו בחשבון גורמי סיכון "מסורתיים" היה הסיכון היחסי גבוה אף יותר – 1.53 (95%CI 1.26-1.85).
בחישוב התרומה לסיכון הכללי נמצא כי תחלואה בפסוריאזיס תורמת 6.2% לסיכון הכללי לאירוע קרדיווסקולארי משמעותי לאורך תקופה של 10 שנים.
החוקרים מסכמים כי מחלת הפסוריאזיס מגבירה באופן משמעותי את הסיכון לתחלואה קרדיווסקולארית, וכי יש מקום להתחשב בכך בקבלת החלטות באשר לטיפול, הן ברמה האישית והן ברמה הציבורית.
מגבלות המחקר העיקריות הן היעדר נתונים לגבי ערכי לחץ דם ורמות ליפידים, מה שלא אפשר חישוב בפועל של מדד פרמינגהם, ולפיכך נלקחו בחשבון יתר לחץ דם והיפרליפידמיה כמדדים בינאריים (קיים/לא קיים) ולא כמדד המשכי. נוסף לכך, שיטת הזיהוי של חולים בפסוריאזיס קשה גרמה לכך שייתכן כי נכללו גם חולים בפסוריאזיס קלה, אשר טופלו בטיפול סיסטמי עקב אינדיקציה אחרת, אולם מגבלה זו עשויה להביא להערכת חסר של הסיכון הכרוך בפסוריאזיס ולא להערכת יתר.
ערכה: ד"ר ורד פרכטר
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
