דעות

ציפייה לא ריאלית ל"אפס זיהומים"

עלינו הרופאים מוטלת החובה להסביר לכל חולה העומד לעבור ניתוח את הסכנות הכרוכות בכך, ולהמשיך לפעול בנחישות כדי למזער את מספר הזיהומים אצל המנותחים

ד"ר אפי הלפרין, מנהל היחידה למחלות זיהומיות בביה"ח 'ביקור חולים' בירושלים מתייחס לפסיקת בית המשפט השלום בירושלים, אשר קבע כי לא כל מקרה של זיהום לאחר ניתוח מקורו ברשלנות.

אחד האיברים היותר יעילים בגופנו במניעת זיהומים הוא העור: עור שלם יכול לחסום את כניסתם של 'מיקרובים' רבים לגופנו, בעוד שעור פגוע (בשל כוויה, פצע, או עקיצה למשל) הוא פתח לחדירתם האפשרית של חיידקים שונים – פתוגניים ו'אופורטיוניסטים', שעשויים לחולל מגוון זיהומים לא רק בעור עצמו, אלא גם ברקמות התת-עוריות, בשרירים, בעצמות, באיברים סמוכים ובדם.

חתך יזום ועמוק בעור בזמן ניתוח איננו יוצא מהכלל בעניין זה, וזאת למרות אמצעי הזהירות הננקטים על-ידי הרופאים המנתחים. מטבע הדברים, היות שחתכים כאלו מבוצעים בדרך כלל בבתי חולים, הזיהומים שנוצרים בהם נגרמים במקרים רבים על-ידי חיידקים שחלקם נחשבים ליותר עמידים לטיפולים אנטיביוטיים.

לנושא הזיהומים בפצעי הניתוח (SSI- Surgical Site Infections) יש משמעויות רפואיות, כלכליות ומדיקו-לגאליות ולכן הוא נחקר רבות. הסיכוי לפתח זיהום כזה תלוי בעיקר בסוג הניתוח (מזוהם > מודבק > נקי-מודבק > נקי), אך גם בגורמים נוספים הקשורים לחולה (כגון גילו, משקלו ומחלות הרקע שלו), ולעבודת הצוות שמטפל בו (מתן טיפול אנטיביוטי מונע במידת הצורך, הקפדה על כללי גהות, טכניקת הניתוח ומשכו ועוד).

שיעור הזיהומים לאחר ניתוח בקע מפשעתי, למשל, נבדק באופן תקופתי בארצות מתועשות שונות בעולם, לרבות בישראל (2(3):263-72 Simchen E. et al., Ann Epidemiol. 1992;), ועומד בשנים האחרונות על כ-3%–4% בממוצע (2005;90(3 Suppl):S40-44 .(Deysine M, Int Surgבממסד הרפואי נעשים ניסיונות להוריד את המספר הזה עוד יותר.

ב-6 בספטמבר 2011 פסק בין משפט השלום בירושלים בתביעת רשלנות רפואית שעניינה סיבוכים שהתפתחו אצל שלושה מטופלים שונים שעברו ניתוחים לתיקון בקעים מפשעתיים כ-17 שנים קודם לכן(!). לטענת התובעים הם סבלו מזיהומים קשים באזורי הניתוח שנגרמו על-ידי אותו חיידק וזאת מכמה סיבות: חדרי הניתוח בבית החולים הפרטי שבו הם טופלו היו מלוכלכים; הרופא שטיפל בהם לפני הניתוח, במהלכו ואחריו התרשל בתפקידו, למשל בכך שלא חיטא את אזורי הניתוח (המפשעות) בצורה מספקת; התנאים המוקדמים ל"הסכמה מדעת" לא התקיימו בענייניהם וחלק מהרישומים בתיקיהם הרפואיים לא נכתבו בזמן אמת וכללו תיאור כוזב.

במהלך המשפט התברר שהעובדות שהוצגו על-ידי התובעים לא תמכו ברוב טענותיהם: רק אצל אחד מבין השלושה בודד חיידק בתרבית מאזור פצע הניתוח. באותו יום נותחו באותו מרכז רפואי 12 חולים נוספים שאצלם כלל לא התפתחו זיהומים בפצעי הניתוח, ובעשרת הימים שלאחר מכן בוצעו באותם חדרי ניתוח 54 פרוצדורות נוספות ללא סיבוכים זיהומיים. בדיקה יסודית שביצע בית החולים מיד לאחר שהועלה חשד לגורם זיהומי משותף לא העלתה כל מקור כזה – לא בחדרי הניתוח ולא בקרב הצוותים הרפואיים והסיעודיים שטיפלו בתובעים. בנוסף ציין בית המשפט כי המנותחים חתמו על טפסי ההסכמה לביצוע הניתוחים כמקובל.

בפסק דינו ציין אמנם כבוד השופט כרמי מוסק ש"על כל רופא מוטלת חובת זהירות מושגית כלפי מי שמטופל על-ידיו, וכי תוכנה של חובה זו הוא אחד ואחיד: לנקוט אמצעי זהירות סבירים כדי למנוע את הסכנה", אך יחד עם זאת, הוא הדגיש כי "לא בכל מחלה יש אשם, ולא כל טעות מהווה רשלנות... ורופא שפעולותיו סבירות ומבוססות על הנורמות המקובלות בעולם הרפואה אינו יכול לחוב בגין פעולות אלו על יסוד דיני הרשלנות".

לאור זאת דחה כבוד השופט את טענתם של התובעים וקבע ש"הצוות הרפואי פעל במקצועיות, באופן סביר ובהתאם לסטנדרט הזהירות הנדרש הן במהלך הניתוח והן לאחר הניתוח".

תביעות בגין רשלנות מהוות כיום חלק בלתי נפרד מעולמם המקצועי של רופאים רבים בישראל. נראה שידם של החולים ועורכי דינם, הופכת להיות קלה יותר ויותר על "הדק הפנייה לערכאות" אם וכאשר טיפולים רפואיים כלשהם מסתיימים בתוצאות שאינן לרוחם. לפי הערכות, כ-4,500 תביעות רשלנות רפואית מוגשות כיום בארץ מדי שנה, אך רק כ-20% מסתיימות בהכרעות של בתי המשפט.

ל"אינפלציית התביעות" הזו יש מחיר כבד של פגיעה ביחסי מטפל-מטופל, התפתחות של רפואה מתגוננת שלא תמיד מיטיבה עם החולים, יצירת עומס על בתי המשפט, התארכות משך הזמן ממועד הגשת התביעה ועד לקבלת פסק הדין ועלייה ניכרת בהוצאות הכספיות של מערכת הבריאות – הן בשל ביצוע בדיקות עודפות ומתן טיפולים לא הכרחיים לחולים והן בשל הגידול המתמיד בפרמיות שמשלמים הגופים הרפואיים לחברות הביטוח.

עלינו הרופאים מוטלת החובה להסביר לכל חולה העומד לעבור ניתוח, בשפה פשוטה וברורה, את הסכנות הכרוכות בכך, ולהמשיך לפעול בנחישות ובאופן מקצועי ועדכני כדי למזער את מספר הזיהומים שמתפתחים אצל החולים המנותחים שבהשגחתנו. מנגד, על החולים ובני משפחותיהם להבין ולהפנים שציפיותיהם ל"אפס זיהומים" לאחר ניתוח הן עדיין בלתי ריאליות, וש"לא כל ניתוח מצליח, גם אם הרופאים הם בעלי ידע מעולה, נוהגים בזהירות, ידיהם מאומנות וצוות הניתוח פועל כהלכה".

נושאים קשורים:  דעות,  רשלנות רפואית,  תביעת רשלנות רפואית,  זיהום בפצע מניתוח,  זיהום לאחר ניתוח,  ניתוח בקע מפשעתי,  רפואה מתגוננת
תגובות