אדנוקרצינומה של הוושט

שכיחות אדנוקרצינומה של הוושט בקרב חולי Barret's esophagus נמוכה מכפי שחשבו עד כה

מחקר קוהורט חדש בחן את הופעתה של אדנוקרצינומה של הוושט בקרב חולי Barret's esophagus. שכיחות האדנוקרצינומה שנמצאה גבוהה אמנם משכיחות המחלה באוכלוסייה הכללית, אך נמוכה ממה שפורסם עד כה

03.11.2011, 10:25

Barret's esophagusי(BE) מוגדר כמטפלזיה של הרירית בחלק הדיסטלי של הוושט, כלומר הופעה של רירית מעי במקום הרירית התקינה. BE הינו סיבוך של מחלת Gastro-esophageal reflux, והוא נחשב לנגע טרום ממאיר. ההנחה היא כי בהמשך מתפתחת דיספלסיה (תחילה בדרגה נמוכה ובהמשך בדרגה גבוהה) ולבסוף אדנוקרצינומה, ולכן יש מקום לעקוב אחר מטופלים שאובחנו כסובלים מ-BE לצורך איתור מוקדם של אדנוקרצינומה.

ב-95% מהמקרים של אדנוקרצינומה של הוושט לא קיימת אבחנה קודמת של BE. לא נראה כי תוכניות מעקב לאיתור מוקדם של קרצינומה משפיעות על השרידות, ולכן לא ברור אם יש מקום לבצען. כמו כן, קשה להעריך את השכיחות של אדנוקרצינומה של הוושט בקרב מטופלים הסובלים מ-BE, כיוון שקיימים הבדלים בין תוצאותיהם של מחקרים שונים. מטרתו של מחקר זה הייתה להעריך שכיחות זו במחקר גדול וכן להשוות בין הסיכון לאדנוקרצינומה של הוושט בקרב בעלי BE לסיכון באוכלוסייה הכללית ולברר אם דיספלסיה בדרגה נמוכה בעת האבחנה מעלה את הסיכון.

המחקר כלל את כלל אוכלוסיית דנמרק (5.4 מיליון איש), והנתונים נאספו ממרשם הפתולוגיה הדני (הכולל את תוצאות כלל הביופסיות במדינה) וממרשם מקרי הסרטן.

בסה"כ אותרו 11,028 מטופלים שאובחנו כסובלים מ-BE. חציון הגיל בעת האבחנה היה 62.7 ו-66.8% מהמאובחנים היו גברים. המחקר כלל 67,105 שנות אדם (חציון של 5.2 שנות מעקב למטופל). אדנוקרצינומה של הוושט אובחנה אצל 197 מטופלים במהלך המעקב. ב-66 מקרים אובחנה אדנוקרצינומה במהלך השנה הראשונה לאחר אבחנת BE (מקרים אלו נותחו בנפרד, שכן ההשערה היא כי האדנוקרצינומה לא אובחנה אף על פי שהייתה קיימת כבר בעת אבחנת ה-BE). במהלך המחקר אובחנו בסה"כ 2,602 מקרים של אדנוקרצינומה של הוושט (כלומר רק 7.6% מהמקרים של אנדוקרצינומה של הוושט ארעו בקרב מטופלים שאובחנו בעבר כסובלים מ-BE).

שיעור ההיארעות של אדנוקרצינומה בקרב הלוקים ב-BE היה 2.9 מקרים ל-1,000 שנות אדם (95%CI 2.6-3.4) באופן כללי, ו-1.2 מקרים ל-1,000 שנות אדם (95%CI 0.9-1.5) לאחר השמטת מקרי אדנוקרצינומה שאובחנו בשנה הראשונה לאחר אבחנת BE. הסיכון לאדנוקרצינומה בקרב חולי BE יחסית לאוכלוסייה הכללית, לאחר השמטת מקרים שאובחנו בשנה הראשונה לאחר אבחנת BE, היה 11.3(95%CI 8.8-14.4). הסיכון השנתי להתפתחות אדנוקרצינומה בקרב חולי BE היה 0.12%.

הסיכון להתפתחות דיספלסיה בדרגה גבוהה או אדנוקרצינומה בחולי BE לאחר השנה הראשונה למעקב היה 21.1 (95%CI 17.8-24.7) ושיעור ההיארעות היה 2.6 מקרים ל-1,000 שנות אדם.

כאשר נמצאה דיספלסיה בדרגה נמוכה בעת אבחנת BE עלה באופן משמעותי הסיכון להתפתחות אדנוקרצינומה – לאחר השמטת מקרים שאובחנו בשנה הראשונה למעקב היה השיעור הכללי של התפתחות אדנוקרצינומה 0.5% ללא אבחנה של דיספלסיה, לעומת 2.3% במקרים של אבחנה של דיספלסיה, והסיכון היחסי עם דיספלסיה לעומת היעדרה היה 4.8 (95%CI 2.6-8.8).

לסיכום, הסיכון המוחלט לאדנוקרצינומה של הוושט בקרב חולי BE הוא 0.12% לשנה, כלומר נמוך משמעותית מההערכה של 0.5% לשנה על פי מחקרים קודמים, שעליה התבססו ההנחיות לגבי מעקב במקרי BE. ממצא זה מטיל בספק את יעילות המעקב. יש להדגיש כי תוצאה זו התקבלה לאחר השמטת מקרים שאובחנו בשנה הראשונה לאחר אבחנת BE מתוך הנחה כי באותם מקרים הגידול היה קיים כבר בעת אבחנת BE אך אובחן באיחור. הנחה זו נהוגה במרבית המחקרים שנערכו בנושא לאחרונה.

מדובר במחקר גדול המבוסס על אוכלוסיית מדינה שלמה (שבה שירותי הבריאות ממומנים על-ידי המדינה, כלומר לא קיימת הטיה של התוצאות עקב חוסר נגישות לשירותי רפואה). מגבלות המחקר הן היותו רטרוספקטיבי (כלומר היעדר פרוטוקול ברור למעקב), עלייה אפשרית במודעות הרופאים לאבחנת BE עקב עריכת המחקר ושינויים בסיווג הדיספלסיה של הוושט ובקריטריונים לאבחנת BE שחלו במהלך תקופת המחקרֿ.

ערכה: ד"ר ורד פרכטר
מקור:

Hvid-Jensen et al. Incidence of Adenocarcinoma among Patients with Barrett’s Esophagus, N Engl J Med. 2011 Oct 13;365(15):1375-83.

נושאים קשורים:  אדנוקרצינומה של הוושט,  Barret's esophagus,  מחקרים
תגובות