פורסמו 35 סקירות קוקרן של ניסויים אקראיים שבחנו את היעילות של התערבויות באמצעות תרופה אינדיבידואלית בשיכוך כאב חריף אחרי ניתוח. מטרת הסקירה הייתה לסכם נתונים מכל סקירות קוקרן, שהעריכו את ההשפעות של התערבויות פרמצבטיות לשיכוך כאב חריף בקרב מבוגרים אחרי ניתוח, שניתנה להם מנה יחידה של משכך כאבים הניטל לבדו במתן פומי.
עוד בעניין דומה
החוקרים זיהו סקירות סיסטמטיות בספריית קוקרן, על ידי אסטרטגיית סריקה פשוטה. כל הסקירות שנבחנו על ידי קבוצת סקירה יחידה, היו בעלות כותרת סטנדרטית, והכילו כנקודת קצה ראשונית מספרים של משתתפים ולפחות 50% של שיכוך כאב על פני 4 עד 6 שעות, בהשוואה לאינבו. עבור סקירות אינדיבידואליות, החוקרים מיצו את ה-NNTי(number needed to treat) לנקודת קצה זו, לכל שילוב של תרופה/מנה וכן את אחוז המשתתפים שעשו שימוש חוזר בתרופה, אחרי 6, 8, 12 או 24 שעות. כמו כן נבחנו התוצאות עבור משתתפים שחוו לפחות תופעת לוואי אחת.
הסקירה כללה 35 סקירות קוקרן נפרדות ו-38 אנליזות של משככי כאבים במנה יחידה, שנבחנו במודלים של כאב חריף אחרי ניתוח, והתקבלו תוצאות מכ-45,000 משתתפים, שנחקרו בכ-350 ניסויים. הסקירות כללו רק ניסויים באיכות גבוהה ובמתכונת מתוקננת שכללה דיווחי תוצאותו ודיווחו על יעילות ונזק. שיעורי האירועים בקרב המשתמשים באינבו היו עקביים בסדרות נתונים גדולות. לא נעשתה כל השוואה סטטיסטית.
היו סקירות, אך לא היו נתוני ניסוי זמינים, לגבי אסמטסין, מלוקסיקאם, נבומטון, נפופאם, סולינדאק, טנוקסיקאם וחומצה טיאפרופנית. כמות לא מספקת של נתונים הייתה זמינה לגבי דקסיבופרופן, דקסטרופרופוקסיפן 130 מ"ג, דיפלוניזאל 125 מ"ג, אטוריקוקסיב 60 מ"ג, פנבופן ואינדומתצין.
היכן שהיה מידע מספיק עבור שילובי תרופה/מנה (לפחות 200 משתתפים בלפחות 2 ניסויים), החוקרים הגדירו את התוספת של 4 השוואות בגודל אופייני (400 משתתפים בסך הכל) עם אפס השפעה, ככזו שהופכת את התוצאה הנתונה באופן פוטנציאלי להטיית פרסום, ולכן היא בלתי אמינה. תוצאות אמינות נתקבלו מ-46 שילובי תרופה/מנה בכל המצבים הכואבים אחרי ניתוח - 45 בכאב דנטלי ו-14 במצבים כואבים אחרים.
NNTs נעו מכ-1.5 עד 20, עבור שיכוך כאב מקסימלי של לפחות 50%, על פני 4 עד 6 שעות, בהשוואה לאינבו. החלק היחסי של משתתפים שהשיגו תועלת כזו מן הטיפול, נע מכ-30% עד ליותר מ-70% והזמן עד לנטילה חוזרת של תרופה נע משעתיים (אינבו) עד ליותר מ-20 שעות, באותו מצב כאב. משתתפים שדיווחו על תופעת לוואי אחת לפחות היו מעטים, ובאופן כללי ללא הבדל בין תרופה פעילה לבין אינבו. היו מעט יוצאים מהכלל, בעיקר עבור אספירין ואופיאטים.
שילובי תרופה/מנה עם NNTs טובים (נמוכים) היו איבופרופן 400 מ"ג (2.5; 95%iCI 2.4–2.6), דיקלופנאק 50 מ"ג (2.7; 95%iCI 2.4–3.0), אטוריקוקסיב 120 מ"ג (1.9; 95%iCI 1.7–2.1), קודאין 60 מ"ג + פאראצטמול 1,000 מ"ג (2.2; 95%iCI 1.8–2.9), סלקוקסיב 400 מ"ג (2.5;95%iCI 2.2– 2.9) ונפרוקסן 500\550 מ"ג (2.7; 95%iCI 2.3–3.3).
השפעה ארוכה (> 8 שעות) נמצאה עבור אטוריקוקסיב 120 מ"ג (ארקוקסיה, פרוסט, MSD ישראל), דיפלוניזאל 500 מ"ג, אוקסיקודון 10 מ"ג + פאראצטמול 650 מ"ג, נפרוקסן 500\550 מ"ג וסלקוקסיב 400 מ"ג. לא כל המשתתפים חוו שיכוך כאב טוב, ועבור שילובי תרופה/מנה רבים, 50% או יותר מהמשתתפים לא השיגו לפחות 50% של שיכוך כאב מקסימלי על פני 4 עד 6 שעות.
החוקרים הסיקו, כי מדובר בשפע של נתונים אמינים על היעילות האנלגטית של משככי כאב פומיים במנה יחידה. יש גם מידע חשוב על תרופות שעבורן אין נתונים או שיש נתונים בלתי-מספיקים או שהתוצאות אינן אמינות, עקב האפשרות להטיית פרסום. יש בכך מידע רב עבור אנשי מקצוע וצרכנים לגבי אפשרויות הבחירה.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
