סובלים מדיכאון – ולא מגלים

אנשים רבים עלולים להימנע מלפנות לרופא המשפחה בבקשה לעזרה בעת דיכאון. חוקרים מ-UCD ביקשו להבין את הסיבות לתופעה זו, כדי שאפשר יהיה לפתח כלים שיעודדו אנשים לעשות זאת. הם ערכו מחקר טלפוני שבו נשאלו אנשים האם היו מספרים לרופא המשפחה שהם בדיכאון (בזמן אפיזודה) ואם לא – מדוע.

דיכאון (אילוסטרציה)

43% מ-1,054 המבוגרים שהשתתפו במחקר דיווחו על סיבה אחת או יותר שבעטיין הם יעדיפו להימנע מלשתף את רופא המשפחה בכך שהם בדיכאון. הסיבה שצוינה בשכיחות הגבוהה ביותר (22.9%, רווח בר-סמך של 95% 18.8% - 27.5%) הייתה החשש שהרופא ימליץ על שימוש בנוגדי-דיכאון. נמצאו הבדלים בין החששות שהטרידו נשאלים שלא הייתה להם היסטוריה של דיכאון לבין אלה שהטרידו נשאלים שכן הייתה להם היסטוריה כזו.

אנשים שלא סבלו מדיכאון ציינו בשכיחות גבוהה יותר שהם לא חשבו שדיכאון כלול בנושאים שבמעקב של רופא משפחה, וגם חששו יותר מהפנייה לפסיכיאטר ומתיוג כחולה פסיכיאטרי. אנשים שסבלו מתסמינים משמעותיים של דיכאון ציינו כמעט את כל הסיבות שנכללו בשאלון כרלוונטיות להם. בין היתר צוין החשש מאי-הקפדה על סודיות ומכך שהדבר ייודע למעסיק.

מספר הסיבות שצוינו כמחסום בפני גילוי תאמו גורמים דמוגרפיים שונים ובהם מין, מוצא אתני ומעמד סוציו-אקונומי. נשים, אנשים ממוצא היספני ואנשים ממעמד סוציו-אקונומי נמוך ציינו סיבות רבות יותר. נמצאה גם תאמה בין מספר הסיבות לבין הדעות של האנשים על דיכאון (סטיגמה, האמונה שלאדם שסובל מדיכאון היכולת לשלוט בדיכאון שלו), חומרת התסמינים והיעדר היסטוריה משפחתית של דיכאון.

ערכה: ד"ר דורית שנון

מקור:

Suffering in Silence: Reasons for Not Disclosing Depression in Primary Care: Bell R.A. et al., Annals of Family Medicine 9:439-446 (2011) doi: 10.1370/afm.1277