אגרגציה של ביטא-עמילואידים לאוליגומרים טוקסיים ושקיעה של צברים שלהם במוח קשורה בפתוגנזה של מחלת אלצהיימר. אחת הגישות הטיפוליות היא להקטין את הרמה של ביטא-עמילואידים, כדי להגביל את הצטברותם. במחקר שנערך בבית-הספר לרפואה של אוניברסיטת וושינגטון, נבחנה היכולת של המסלול של סרוטונין לגרום לשינוי ברמה של ביטא-עמילואידים ולהשפיע על ההיווצרות של פלאקים.
עוד בעניין דומה
בניסיונות במערכת מודל להתפתחות מחלת אלצהיימר בעכברים נמצא שהרמה של ביטא-עמילואידים בנוזל השדרה פחתה ב-25% בעקבות מתן נוגדני-דיכאון מסוג SSRI. ערוי של סרוטונין להיפוקמפוס הביא אף הוא להפחתה ברמת הביטא-עמילואידים בנוזל השדרה. טיפול מקדים במעכבים של הקקינאז ERKי(extracellular regulated kinase) מנע את ההשפעה של SSRI על הרמה של ביטא-עמילואידים. טיפול כרוני עם ציטאלופראם (SSRI) הביא להפחתה של 50% בעומס הפלאקים במוחם של העכברים.
כדי לבחון אם המסלול של סרוטונין יכול להשפיע על פלאקים של ביטא-עמילואידים גם בבני-אדם, נערכה השוואה רטרוספקטיבית בין עומס העמילואידים במוחם של קשישים בעלי יכולת קוגניטיבית תקינה אשר נטלו נוגדי-דיכאון בחמש השנים שקדמו למחקר ובין כאלה אשר לא נטלו נוגדי דיכאון. כימות באמצעות הדמיית PET עם PIBי(Pittsburgh Compound B) הראה שאצל משתתפים אשר טופלו בנוגדי דיכאון היה עומס עמילואידים פחות מזה שאצל משתתפים שלא טופלו בנוגדי דיכאון. נמצאה קורלציה בין משך הזמן המצטבר של נטילת נוגדי דיכאון בחמש השנים שקדמו לסריקה לבין ההפחתה בעומס הפלאקים.
ערכה: ד"ר דורית שנון
מקור: