דיכאון נקשר לעלייה בסיכון למחלת לב כלילית, אך מידע פרוספקטיבי לגבי הקשר לשבץ הוא מוגבל. החוקרים עקבו אחרי 80,574 נשים בנות 79-54 במסגרת מחקר בריאות אחיות, ללא היסטוריה של שבץ מ-2000 עד 2006. תסמינים דיכאוניים נבחנו בנקודות זמן רבות באמצעות ציון מדד בריאות נפשית (ב-1992, 1996 ו-2000) ותסמינים דיכאוניים משמעותיים קלינית הוגדרו כציון נמוך או שווה ל-52. המשתתפות נשאלו על שימוש בתרופות אנטי-דיכאוניות כל שנתיים החל מ-1996 ודיכאון מאובחן ע"י רופא דווח כל שנתיים החל משנת 2000. דיכאון הוגדר כאחד משלושת המצבים הנ"ל המדווח בהווה או בעבר.
עוד בעניין דומה
במהלך 6 שנות המעקב, תועדו 1033 אירועי שבץ מקריים (538 איסכמיים, 124 המורגיים ו-371 מקרי שבץ לא ידועים). היסטוריה של דיכאון נמצאה קשורה לשיעור סיכון רב משתני מותאם (HR) של 1.29 (95% confidence interval [CI], 1.13-1.48) עבור כלל מקרי השבץ. נשים שהשתמשו בתרופות אנטי-דיכאוניות היו בסיכון מוגבר לשבץ, הן אם היה להן ציון של מדד בריאות נפשית שווה או פחות מ-52 או דיכאון מאובחן (HR, 1.39; 95% CI, 1.15-1.69) והן אם לאו (HR, 1.31; 95% CI, 1.03-1.67).
יתר על כן, עבור כל מחזור, משתתפות שדיווחו על דיכאון בהווה היו בעלות סיכון מוגבר לשבץ (HR, 1.41; 95% CI, 1.18-1.67), בעוד שבקרב נשים שהייתה להם היסטוריה של דיכאון בלבד נמצאה עלייה בלתי משמעותית בסיכון (HR, 1.23; 95% CI, 0.97-1.56) בהשוואה לנשים שמעולם לא דיווחו על אבחנה של דיכאון או שימוש בתרופות כנגד דיכאון.
החוקרים הסיקו כי דיכאון קשור לעלייה מתונה במקרי שבץ בהמשך.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
