חוקרים מאוניברסיטת קולומביה בחנו את השינויים הגנטיים בקרב חולי סכיזופרניה שאין במשפחותיהם היסטוריה של המחלה. החוקרים התמקדו באוכלוסייה אפריקנית ממוצא אירופי בדרום-אפריקה, אוכלוסייה מבודדת יחסית מבחינה גנטית.
עוד בעניין דומה
הם קבעו את רצף הנוקליאוטידים של אזורי-האקסונים של 53 חולי סכיזופרניה ספורדית ושל 22 אנשים בריאים, וגם של הוריהם. ב-27 מקרים הם איתרו 40 מוטציות שקיימות בחומר הגנטי של החולים, אך לא של הוריהם. המוטציות נמצאו ב-40 גנים שונים. אחד מהגנים שבהם נמצאה מוטציה הוא DGCR2, שממוקם ב-22q11.2, אזור שחסר בו מקנה פגיעות להתפתחות סכיזופרניה.
העובדה שהמוטציות נמצאו בגנים שונים מצביעה על כך שהאנליזה רחוקה מרוויה, ושיש גנים רבים נוספים שמוטציות דה-נובו בהם יכולות להיות מעורבות בהתפתחות סכיזופרניה. התפקיד המרכזי של מוטציות דה-נובו בהתפתחות סכיזופרניה, והמספר הגדול של גנים שמוטציה בהם תורמת להתפתחות המחלה, משנים את התפיסה בנוגע לתרומה הגנטית להתפתחות המחלה ויכולים להסביר את השכיחות הגבוהה של המחלה ברחבי העולם כולו, וכן את עמידות המחלה, זאת על אף שרבים מן החולים אינם מקימים משפחות.
החוקרים מניחים שלמרות המספר הגבוה של הגנים, שמוטציה בהם קשורה בהתפתחות סכיזופרניה, החלבונים שמקודדים על-ידי גנים אלה מעורבים במספר מצומצם יחסית של מנגנונים תאיים. הם מקווים שלימודם של תהליכים אלה יסייע בפיתוח טיפולים למחלה.
ערכה: ד"ר דורית שנון
מקור: