13 אנשים שתרמו כליה לקרובי משפחתם, תבעו את המדינה בטענה כי היא חייבת לספק לחולים באי ספיקת כליות כרונית וכי בזכות תרומתם, המדינה חסכה כסף שיצא על טיפולי דיאליזה בחולים.
עוד בעניין דומה
בית המשפט המחוזי דחה את התביעה בחלקה וקיבל רק את העילה שהסתמכה על חוק ביטוח בריאות. לכן קבע בית המשפט כי התורם יהיה זכאי לכיסוי הנזק הישיר שנגרם לו כתוצאה ישירה מפעולת ההשתלה, וכל זאת במסגרת אחריותה של קופת חולים לביצוע ניתוח ההשתלה במסגרת חוק ביטוח בריאות.
נקבע כי קופות החולים חייבות לשפות את התורמים ב-36,000 שקל לכל אחד מהם, בגין הוצאות ישירות שנגרמו להם כתוצאה מניתוח ההשתלה, וזאת מכח חוק ביטוח בריאות.
קופות החולים הגישו ערעור ובית המשפט העליון דחה את הערעור ומנגד ביטל את חיובן לפצות את המערערים בפיצוי כספי גלובלי, תוך שהוא קובע שתחילתו של חוק השתלת אברים ביום 1.5.08 ולכן אינן חלות במקרה זה.
בית המשפט ציין כי תרומת איברים מביאה עימה תועלת לא רק לחולה הנתרם אלא לחברה כולה. התפיסה השוררת במישור המשפטי, חברתי וערכי היא כי תרומת איברים הינה דרך כלל, מעשה אלטרואיסטי, שנועד להועיל לנתרם, וכך גם למשפחתו ולחברה כולה.
משמעות הדבר כי התועלת החברתית הנובעת מתרומת איברים אינה אמורה למצוא את דרכה אל כיסו של התורם, אלא להיוותר בידי מערכת הבריאות.
בנוסף, בית המשפט הפך את קביעתו של המחוזי וקבע כי חוק ביטוח בריאות אינו מטיל חובה על הקופות והמדינה לספק למטופלים כליות להשתלה, אלא לייתן שירותים רפואיים לצורך השתלה, כאשר אבר ההשתלה זמין.
ערך: עו"ד יונתן דייויס
ע"א 8447/06 קופת חולים מאוחדת נ' איתמר היימן, 22.05.11