דאביגטרן (פרדקסה, ברינגר אינגלהיים, רפא ישראל) מפחיתה שבץ איסכמי בהשוואה לווארפרין, אך בהיעדר אנטידוט לדאביגטרן, יש חשש שהיא תגביר דימומים כאשר יש צורך בניתוח או בפרוצדורות פולשניות.
אנליזה זו נערכה כדי להשוות את הסיכון לדימום במהלך פרוצדורה בקרב חולים בניסוי RE-LY שטופלו בדאביגטרן ובווארפרין. שיעורי הדימומים הוערכו מ-7 ימים לפני הפרוצדורות הפולשניות ועד ל-30 ימים אחריהן, תוך התחשבות בפרוצדורה הראשונה בלבד שעבר כל חולה.
4,591 חולים עברו לפחות פרוצדורה פולשנית אחת. 24.7% מהחולים קיבלו דאביגטרן-110, 25.4% קיבלו דאביגטרן-150 ו-25.9% קיבלו ווארפרין (P=0.34). הפרוצדורות שעברו המטופלים כללו החדרת קוצב לב/דפיברילטור (10.3% מהמטופלים), פרוצדורות דנטליות (10.0% מהמטופלים), פרוצדורות אבחנתיות (10.0% מהמטופלים), הסרת קטרקט (9.3% מהמטופלים), קולונוסקופיה (8.6% מהמטופלים) והחלפת מפרק (6.2% מהמטופלים). בקרב חולים שסווגו לאחד ממינוני הדאביגטרן, המנה האחרונה של תרופת הניסוי ניתנה בממוצע 49 (35–85) שעות לפני הפרוצדורה, בהשוואה ל-114 (87–144) שעות בקרב חולים שקיבלו ווארפרין, P<0.001.
לא נמצא הבדל משמעותי בשיעורי הדימומים המשמעותיים במהלך הפרוצדורה בין החולים. שיעור הדימומים המשמעותיים בקרב מטופלים שקיבלו דאביגטרן-110 עמד על 3.8%, בקרב חולים שקיבלו דאביגטרן-150 על 5.1% ובקרב חולים שקיבלו ווארפרין על 4.6% (דאביגטרן-110 לעומת ווארפרין: RR = 0.83, 95% CI: 0.59–1.17, P=0.28; דאביגטרן-150 לעומת ווארפרין: RR = 1.09, 95% CI: 0.80–1.49, P=0.58) .
בקרב החולים שהיו צריכים לעבור ניתוח דחוף, דימום משמעותי אירע אצל 17.8% מהחולים שקיבלו דאביגטרן-110, אצל 17.7% מהחולים שקיבלו דאביגטרן-150 ואצל 21.6% מהחולים שקיבלו ווארפרין (דאביגטרן-110: RR = 0.82, 95% CI: 0.48–1.41, P=0.47; דאביגטרן-150: RR = 0.82, 95% CI: 0.50–1.35,P=0.44).
החוקרים הסיקו כי ווארפרין ודאביגטרן קשורים לשיעורים דומים של דימומים במהלך פרוצדורות רפואיות, גם בקרב חולים שעברו ניתוח דחוף. דאביגטרן אפשר הפסקה קצרה יותר של טיפול פומי נוגד קרישה.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
