המחקר בא להעריך את החשיבות היחסית של גורמים דמוגרפיים, בין-אישיים ואישיים ביכולת לנבא חוסר נאמנות בזוגות הטרוסקסואלים.
506 גברים (גיל חציוני = 32.86 שנים SD=10.60) ו-412 נשים (גיל חציוני = 27.66 שנים SD=8.93) שציינו כי הם בעלי שותף יחיד ליחסי מין, השלימו שורה של שאלונים שכללו, בין היתר, מדדים לריגוש/עכבה מינית (SES/ SIS) ושאלון של מיניות ומצב רוח. המשתתפים ענו, בין היתר, על שאלות בנושאים כמו דתיות, חינוך, הכנסה, יחסים, סיפוק מיני והתאמה מינית.
כרבע מהגברים (23.2%) ו-19.2% מהנשים ציינו כי הם "בגדו" בבני זוגם במהלך יחסיהם (היו מעורבים באינטראקציה מינית עם מישהו שלא היה בן זוגם, שעלולה הייתה לסכן או לפגוע ביחסי בני הזוג).
בקרב גברים, ניתוח נתונים ע"י רגרסיה לוגיסטית, שהסביר 17% מהשונות, הראה כי נטייה גבוהה יותר של ריגוש מיני (SES) ועכבה מינית עקב "האיום מהדאגות לביצועים המיניים" (SIS1), נטייה נמוכה יותר לעכבה מינית עקב "האיום מהשלכות הביצועים המיניים" (SIS2) ועלייה בנטייה לעסוק בהתנהגות מינית של חרטה במהלך מצבים משפיעים שליליים - היו כולם מנבאים משמעותיים של אי-נאמנות.
אצל נשים, ניתוח רגרסיה דומה הסביר 21% מהשונות בעיסוק בנאמנות. בנוסף ל-SIS1 ול-SIS2, שעבורם נמצאו מאפיינים דומים לאלו שבגברים - מיעוט אושר ביחסים והתאמה נמוכה במובן של גישות מיניות וערכים היו מנבאים של אי נאמנות.
ממצאי המחקר מציעים כי הן לגברים והן לנשים, מאפייני אישיות מינית (ובנשים, גם גורמים הקשורים ליחסים) הינם רלבנטים יותר לניבוי אי נאמנות מינית מאשר משתנים דמוגרפים כמו למשל מצב אישי (נישואים וכו') ודתיות.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
