אפילפסיה

האם ניתן לאבחן פרכוסים פסיכוגניים על פי מאפיינים חיצוניים של הפרכוס?

על מנת להימנע מעיכוב באבחנת פרכוסים פסיכוגניים (לעומת פרכוסים אפילפטיים), נעשה ניסיון לזהות מאפייני פרכוס (semiology) שיסייעו באבחנה, ולאפיין את מהימנות הדיווח אודות סימנים אלו ע"י עדי ראיה

31.07.2011, 11:09

האבחנה בין פרכוסים אפילפטיים לפרכוסים פסיכוגניים היא קשה, וכתוצאה מכך לרוב קיים איחור אבחנתי משמעותי באבחנת פרכוסים פסיכוגניים. אבחון מוטעה של פרכוסים אלו כפרכוסים אפילפטיים יכול להביא לטיפול בתרופות אפילפטיות במינון גבוה שלא לצורך (ולפיכך לגרום לתופעות לוואי משמעותיות וכן השפעה טרטוגנית) ולעיתים אפילו הרדמה והנשמה שלא לצורך. בנוסף לכך מדובר בעלויות טיפול גבוהות (בשל טיפול תרופתי, אשפוזים, בדיקות מיותרות).

בדיקת ה-gold standard לאבחון פרכוסים פסיכוגניים הינה video-EEG) VEEG), כלומר תיעוד של הפרכוס במקביל לרישום EEG. מדובר בבדיקה יקרה, שזמינותה לרב מוגבלת. ההפניה לבדיקה זו מבוצעת כאשר תיאור הפרכוס מעורר חשד לפרכוס פסיכוגני. עם זאת, לא קיימות ראיות למהימנותם של מאפייני הפרכוס באבחנה בין פרכוס אפילפטי או פסיכוגני. מחקר זה, שבוצע בארה"ב, ניסה להעריך הן את מהימנותם של מאפייני הפרכוס באבחנה זו, והן את מהימנות הדיווח ע"י עדי ראיה אודותיהם.

בשלב הראשון של המחקר השתתפו 35 נבדקים שעברו בדיקת VEEG, כאשר מתוכם 12 אובחנו כסובלים מפרכוסים פסיכוגניים ו-23 כסובלים מפרכוסים אפילפטיים (האבחנה בוצעה ע"י רופאים מומחים בטיפול באפילפסיה על בסיס הבדיקה). לאחר מכן צפו 2-3 רופאים מומחים לאפילפסיה בהקלטות הוידאו של הפרכוסים (מבלי שידעו האם הפרכוס אובחן כאפילפטי או פסיכוגני) והעריכו את המצאותם של 44 סימנים שנהוג לחשוב כי יסייעו באבחנת סוג הפרכוס (לדוגמא – הכרה שמורה, החלמה מיידית, דיבור לא ברור, משך פרכוס, גלגול עיניים, סגירת עפעפיים בכוח וכדומה).

מרבית הסימנים נמצאו בלתי ספציפיים (לדוגמא – חזרה מהירה להכרה או משך פרכוס ארוך) ו/או בלתי רגישים (לדוגמא תנועות אגן, תגובות עיניות, סגירת עפעפיים חזקה) לזיהוי פרכוסים פסיכוגניים, וכן בלתי ספציפייים (לדוגמא – תחילת פרכוס מהירה, אאורה, תשישות פוסטאיקטלית) ו/או בלתי רגישים (אפאזיה פוסאיקטלית, גלגול עיניים) לזיהוי פרכוס אפילפטי.

זוהו שישה סימנים בלבד שיכולים לסייע באבחנת סוג הפרכוס: הכרה שמורה, השפעת הסובבים על עצמת הפירכוס ו-eye flutter (רגישות 50-56%, ספציפיות 93-100% לזיהוי פרכוס פסיכוגני) וכן פקיחת עיניים, התחלה פתאומית של הפרכוס ובלבול/שינה פוסטאיקטליים (רגישות 55-84%, ספציפיות 81-100% לזיהוי פרכוס אפילפטי). בשלב הבא נבדקה תקפותם של ששת הסימנים שאותרו, ע"י בחינה של הבדיקות נוספות של 36 נבדקים (20 שאובחנו בסובלים מפרכוסים פסיכוגניים ו-16 שאובחנו כסובלים מפרכוסים אפילפטיים). בחינה זו אישרה את תקפותם של סימנים אלו.

בנוסף, נבדקה מהימנותם של עדי ראיה בזיהוי מאפיינים חיצוניים של הפרכוס. עבור כל אחד מהנבדקים אותר עד ראיה בוגר (קרוב משפחה, שותף לדירה וכדומה) שצפה בנבדק בעת פרכוס מספר פעמים. עדי הראיה רואיינו (ללא נוכחות הנבדק) והתבקשו להעריך את נוכחותם של הסימנים בעת פרכוס (כאשר התשובות האפשריות היו "קיים", “לא קיים" ו"לא ידוע").

מתוך 44 המאפיינים החיצוניים שנבחנו, נמצאה טעות בזיהוי 30% במעל למחצית המקרים ע"י עדי ראיה (בהשוואה לאיתורם ע"י רופאים מומחים לאפילפסיה). עדי הראיה זיהו בדיוק הגבוה ביותר סימנים כגון צרחות, גלגול עיניים, הקאה, וכדומה. המהימנות בזיהוי ששת הסימנים שאותרו בשלב הראשןו של המחקר כמסייעים באבחנה היתה נמוכה, והדיווח אודותיהם היה שגוי ב37-62% מהמקרים. עדי הראיה שגו במידה משמעותית ביותר בהערכת מידת ההכרה, השפעתם של הסובבים על עצמת הפרכוס, תחילת פרכוס פתאומית ופקיחת עיניים.

החוקרים מציינים כי על מנת להקטין את האיחור באבחנת פרכוסים פסיכוגניים, יש לאתר נבדקים בעלי סבירות גבוהה לכך בסמוך להופעת הפרכוסים, וכי האיתור נעשה לרב על פי דיווח של עדי ראיה. על מנת לשפר את מהימנות הדיווח, הם מציעים להדריך בני משפחה או אחרים בסביבתם הקרובה של המטופלים לגבי מאפייני הפרכוס, מתוך הנחה שאם ישימו לב למאפיינים המסייעים באבחנה יכולתם של עדי הראיה להבחין בהם תשתפר. כך למשל הם מציעים להדריך את הסובבים לגבי בדיקת הכרה, וכן ניסיון לתקשר עם הנבדק תו"כ הפרכוס על מנת להעריך את השפעת הסביבה על עצמת הפרכוס. בנוסף הם מציעים לבצע צילום וידאו ביתי בעת הפרכוס ע"י הסובבים.

ערכה: ד"ר ורד פרכטר

למקור ב- Annals of Neurology

נושאים קשורים:  אפילפסיה,  פרכוסים,  פרכוס פסיכוגני,  פרכוס אפילפטי,  מחקרים
תגובות