רקע
עוד בעניין דומה
סיבוכי היריון כגון רעלת היריון, היפרדות שליה, פיגור בגדילה התוך רחמית ומוות עוברי תוך רחמי הם סיבוכי היריון קשים התורמים באופן ישיר לתמותה הפרינטאלית ואינם ניתנים תמיד לחיזוי או לטיפול במהלך ההיריון (פרט ליילוד שמתבצע לעתים בשבועות היריון מוקדמים). גם ניהול ההיריון העוקב מעלה שאלות רבות לא פתורות לגבי יכולת החיזוי ו/או המניעה של סיבוכים אלו.
בד"כ הגורם להופעת סיבוכים אלו הוא אידיופתי, אך ברבים מן ההריונות שבהם מופיע סיבוך אחד או יותר מהרשומים לעיל ניתן להבחין בבדיקה היסטולוגית של השליה באזורים עם קרישי דם ואוטמים, ממצא המעלה את האפשרות התיאורטית שהבסיס האטיולוגי של סיבוכים אלו הוא קרישיות יתר.
מחקרים רבים מסוג case-control הדגימו קשר ביו סיבוכי היריון לטרומבופיליה מורשת, אך התוצאות היו הטרוגניות. מיעוט המחקרים היה פרוספקטיבי. נוסף לכך יש מעט מידע לגבי ההתנהלות הטבעית (natural history) של הריונות עם טרומבופיליה תורשתית ידועה ללא כל טיפול.
מטרת המחקר
מטרת מחקר זה הייתה לבדוק באופן פרוספקטיבי את שיעור ואופי סיבוכי ההיריון בנשאיות אסימפטומטיות של טרומבופיליות מולדות כגון פקטור ליידן (FVL), מוטציה בפקטור II ופולימורפיזם ומוטציה ב–MTHFR.
שיטה
המחקר התבצע במלבורן, אוסטרליה, במרכז שלישוני. כל הנשים גויסו למחקר לפני שבוע 22 להיריון ללא היריון קודם שהסתיים לפני שבוע 20, ללא היסטוריה אישית או משפחתית של מחלות טרומבואמבוליות וללא טרומבופיליה אישית או משפחתית ידועה (כולל נוגדנים לאנטיפוספוליפיד).
לא נכללו נשים עם יתר לחץ דם כרוני, הפלות חוזרות או הריונות מרובי עוברים. במחקר זה מתואר תוצא ההיריון בנשים שנבדקו לנוכחות טרומבופיליה תורשתית. בדיקות הדם לאיתור הטרומבופילות בוצעו רק לאחר סיום ההיריון, ולפיכך תוצאות הבדיקה לא היו ידועות להרה או לרופא המטפל. בצורה זו ניתן היה לבדוק באופן פרוספקטיבי ולא מוטה את השפעת הטרומבופיליה על תוצאות ההיריון.
תוצאות
סה"כ נכללו במחקר כ–1,700 נשים. נמצא כי כ–5% מהנשים היו הטרוזיגוטיות ל–FVL, כ–2.5% למוטציה בפקטור II וכ–40% היו הטרוזיגוטיות או הומוזיגוטיות למוטציה ב–MTHFR. ב–8% מן ההריונות נצפו סיבוכי היריון (composite outcome) (רעלת היריון ו/או תסמונת HELLP ו/או פיגור משמעותי בגדילה התוך רחמית ו/או סיבוכי יתר לחץ דם ואקלמפסיה ו/או מוות עוברי תוך רחמי ו/או היפרדות שליה או לידה מוקדמת).
באנליזת רגרסיה רבת משתנים נמצא כי נשאות למוטציה בפקטור II מעלה את הסיכון לסיבוכי היריון (R.R 3.58, 95% C.I. 1.20-10.61, P=.02).
נשאיות הומוזיגוטיות למוטציה ב–MTHFR נמצאו מוגנות בפני סיבוכי היריון (R.R 0.26, 95% C.I. 0.08-0.86, P=.03) ולא נמצא קשר בין נשאות של FVL לסיבוכי היריון.
דיון
למחקר תצפיתי זה כמה תוצאות חשובות. הראשונה היא כי נשאות למוטציה בפרוטרומבין II מעלה באופן משמעותי את הסיכון לתוצאות היריון לא רצויות, בעיקר היפרדות שליה.
כמו כן נמצא כי שיעור סיבוכי ההיריון נמוך יותר בנשים עם נשאות הומוזיגוטית למוטציה ב–MTHFR. יש לזכור שכל הנשים שנכללו במחקר הן נשים ללא סיבוכי היריון קודמים משמעותיים, וייתכן כי נשים שהייתה מתגלה אצלן טרומבופיליה על רקע סיפור אישי או משפחתי או על בסיס רקע הריוני קודם היו מבטאות פנוטיפ שונה של אופי ההיריון ומידת הסיבוכים שבו. כמו כן, במחקר זה לא נמצא קשר בין נשאות הטרוזיגוטית של FVL לבין סיבוכי היריון קשים. מחקר זה מצטרף לכמה מחקרים מהשנים האחרונות התומכים גם הם בתצפית זו.
מחקר זה מעלה את הצורך במחקר פרוספקטיבי אקראי של טיפול בנוגדי קרישה בנשים נשאיות של מוטציה בפקטור II במטרה להפחית את שיעור סיבוכי ההיריון במקרים אלו.
ערך: פרופ' יריב יוגב, מחלקת יולדות, ביה"ח בילינסון, מרכז רפואי רבין, פתח תקווה
מקור:
* פורסם לראשונה ב"הרפואה update גינקולוגיה", מאי 2011
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
